אם תעלעלו מחר בזמנים מודרנים (ידיעות) תתקלו בין היתר בכתבה שעשיתי על האנונימיות בבלוגים ומה קורה כשהיא נפרצת. ברוח הכתבה, כל המרואיינים מוזכרים בכינויים הבלוגרי בלבד, וכנ"ל אני.

בין היתר יש שם אזכור של נושא אינטימיותו של המרחב הוירטואלי, ואיך שדווקא בגלל אינסופיותה של הרשת הבלוג מרגיש מבודד היטב ומוסתר להפליא. אז בדיוק בעניין הזה, יש מצב שממחר תהיה לבלוג חשיפה קצת יותר גדולה מכרגיל. לא בטוח, בכל זאת מדובר כאן על כתבה במדיה המודפסת ולא הדיגיטלית, ואין לינק לבלוג רק ציון שמו ושהוא בישרא. ועדיין, הסיכוי קיים, ומי שקורא ומגיב כאן על בסיס קבוע צריך לקחת בחשבון שאולי יהיה כאן טיפה חשוף מהרגיל בזמן הקרוב.

* * * * *

ואם כבר באנונימיות עסקינן, גם לי היו פיתולים רבים במסע אל ומהאנונימיות. התחלתי עם חברה טובה שקראה כאן מהיום הראשון, וכינוי שהיה קרוב מאוד לשם האמיתי שלי. המשכתי למעבר בלוג, שינוי כינוי, והחבאת הבלוג מפני חיפושים בגוגל ולינקוקים בדף הראשי. ולאט לאט, הפעם מתוך הבנה ברורה של מה שאני עושה, שחררתי עוד קצת ועוד קצת. לא כאן, כאן הכל נשאר אנונימי, ובכוונה. מי שמגיע לכאן במקרה, לא בהכרח צריך לדעת איך קוראים לי ואיפה אני גרה. אבל ליותר ויותר מכרים ובני משפחה סיפרתי על הבלוג, אחרי שהסכמתי עם עצמי שאני סבבה לגמרי עם זה שהם יקראו כאן. ועכשיו, עם פרסום הכתבה, קרוב לוודאי שכל מי שמכיר אותי ובקשר טוב איתי ידע שיש לי בלוג. וגם עם זה סבבה לי. וגם אם יגיע מישהו שיגלה תוך כדי הקריאה שהוא מכיר אותי ויספר לי, גם סבבה. פעם המחשבה הזאת היתה מטרידה אותי, היום השלמתי עם מה שכתוב כאן, הורדתי לטיוטא את מה שעדיין עיקצץ לי, וכל דיכפין יתיי ויקרוא.

 וזה מדהים איך כל אחד עובר תהליך אחר עם הבלוג שלו והאנונימיות שלו בבלוג, זה אחד הדברים שהכי נהנתי מהם באיסוף החומר לכתבה. אני לא באמת מעורה באקדמיה ובמחקרים שבטח נעשו על בלוגים, אבל קיבלתי תאבון להעמיק בזה יותר. אתם מוזמנים להמליץ וללנקק חומר קריאה אונלייני.

* * * * *

הסברנו היום לאמא שלי מה בדיוק הקטע עם הברווז על העירייה ולמה הוא שם, ועל זה שהוא היה אמור להיות חודש והוא שם כבר נצח, ואיזה כייף זה ללכת בקינג ג'ורג ולראות אותו מבצבץ מעל העצים, והכי כייף זה להרים את הראש כל פעם שעוברים שם ולראות אותו מהנהן לשלום. אפילו ביום הכי מעוך, כל מה שאני צריכה זה הנהון קטן ממנו ואני מחייכת, בחיי.