אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ. כָּל הַכֵּלִים טְעוּנִין טְבִילָה. וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹנוֹת בַּכְּרָמִים...

* * * * *

טו באב הגיע, חג לאילנות. לא שהיה לי מושג אבל אתם יודעים איך זה, מכל גליון, בכל סייל של כל חנות, בכל פרסומת שמשתלטת על הבראוזר, בכל סמס מסלקום, כולם מזכירים לנו שיש לצאת לרחובות ולחולל בלבן.

ובאמת, בימים האחרונים, בחיי שבלי להתכוון, מצאתי את עצמי מסתובבת בעיר לבושה כולי לבן. אז נכון שהשלטים, המבצעים, הגליונות החגיגיים והמרצ'נדייזינג המוטרף, כולם משדרים את חגיגת הזוגיות. ואם, ממש במקרה, אין לך אחת כזאת בדיוק עכשיו, כל המתקתקות האדמדמה הזאת יכולה לגרום לך לרצות לרדת ביגון שאולה. אבל אני אומרת, אהבה צריך לחגוג בלי קשר לזוגיות. האמת, גם בלי קשר לתאריך ספציפי. אבל אם כבר הלכו וטבעו תאריך, למה לא.

אז אני מקדישה בזאת את חג האהבה לעיר שהתאהבתי בה לפני כמה שנים, ומאז אני שבועה לה אמונים לנצח.

* * * * *

טיים אווט הוא אחת מהצהרות האהבה שלי לתל אביב. בשבילי, סוף שבוע תל אביבי לא שלם בלי טיים אווט, ואני מקפידה הקפדה יתרה לרכוש אחד כבר ביום חמישי אם יוצא לי. הוא החיבור שלי לעיר, הוא יושב כדרך כבוד במתקן העיתונים בשירותים ולאורך כל השבוע אני מעלעלת בו ברנדומליות, פותחת כל פעם סקשיין אחר ומתעמקת. אני בדרך כלל מתחילה עם מדור האוכל, מרפרפת על הביקורת של ג'וב, קוראת על כל המקומות החדשים שנפתחו, עוד יוגורטרייה, עוד כוכון אוכל ביתי מושקע וזול, מסמנת לי בראש ללכת לנסות ומדפדפת הלאה. הטור השבועי של אוחצ'ובסקי עם האיור השבועי שחברה שלו ההיא עושה לו. מדור הסרטים והדיוידי (כאילו, דא), אני אוהבת את הביקורות של יעל שוב ודורון פישלר. אפילו את מדור במה אני קוראת באיזשהו שלב של השבוע, למרות שאני ממש לא טיפוס של תיאטרון. אבל אני אוהבת לדעת כל מה שקורה בעיר, לחיות אותה דרך כל המדיות שהיא מספקת, גם אם על חלקן אני רק קוראת כמה מילים.

בגליון האחרון רקח ארי פינס טבלה משעשעת שמתאימה בין טיפוסות שונות לטיפוסים שונים. טבלת הצלבות כזאת, אתם יודעים, כמו שציירו לנו את לוח הכפל כשהיינו קטנים. הנה כמה מהיותר מוצלחות.

הסטודנט: מכירה את "מונולוגים מהוואגינה"?

המשוררת הפמיניסטית: משלי יוצאים רק חמשירים.

הבתול בן 30: מאז שאני קטן אני מכור לענק הירוק.

הסטלה-בטלה: אני יודעת למה אתה מתכוון, עישנתי את זה לפני שבוע ולא ראיתי בעיניים.

הברנז'אי: את באה לברקפסט?

הצפונבונית: תודה, אני לא רעבה.

השנטי-בנטי: לפעמים אני עדיין מקבל פלאשבקים..

הסטודנטית למשחק: מה, כמו ב"אבודים"?

הערס: תגידי, לפרח כמוך אין גנן?

הקשה להשגה: כי לאחרון הורדתי מזמרה על הבולבול.

הרוקר: אין כמו לראות להקה בלייב.

הפרחה: זה בהרצל פינת המסגר, נכון?

הסטודנט בגילמן: מה את רושמת בפנקס הזה כל הזמן?

החננה: אני מתעדת את הפגישה שלנו בשביל הבלוג שלי, יש לי כבר שישה קוראים.

* * * * *

צילום היא עוד דרך מענגת להצהיר אהבה לעיר המופלאה הזאת. ומאז שיש לי את המצלמונת החדשה והמשובחה, שיושבת דרך קבע בתיק, אני עושה את זה ביתר שאת. הנה מקבץ משמונת החודשים האחרונים.

שיהיה לנו חג אהבה מצויין.

* * * * *

* * * * *

* * * * *

* * * * *

* * * * *

* * * * *

* * * * *

* * * * *

* * * * *