היום בצהריים גם המחשב שלי החליט שמספיק, החום הזה עובר כל גבול, והופה, נכבים. ברור שלא ישר הסקתי שזאת הבעיה, הייטקסיטית בלאי שכמוני, קודם כל נבהלתי. כשזה קרה פעמיים תוך מספר דקות כבר הייתי בפאניקה.

בזמן שהוא עדיין עבד גיגלתי אייבורי ורשמתי את מספר שירות הלקוחות. אני לא זוכרת מתי בדיוק קניתי את המחשב (דא!) אבל יש בהחלט מצב סביר שזה היה לפני פחות משלוש שנים, לכן יש מצב סביר שהוא עדיין באחריות.

אז התקשרתי.

וחיכיתי.

וחיכיתי.

ובפעם האלף שהבחורה הנחמדה שבמענה האוטומטי אמרה לי שאני מאוד מאוד מאוד חשובה להם והם באמת באמת באמת רוצים לתת לי שירות טוב, ניתקתי.

חבל, עד היום המלצתי עליהם למי שחיפש לקנות מחשב.

ואז חשבתי שאולי זה איזה וירוס.

הרצתי את הסקאנר של האנטי וירוס החינמי המהולל שלי, אבל פעמיים המחשב כבה באמצע. הייתי על סף ייאוש.

ואז זה הכה בי.

חם.

חם מאוד.

ובאמת מזמן לא קיללתי בליבי את הרעש האיום שהמאוורר עושה כל פעם שהוא מתעורר לחיים.. כן, נו, גאונה. אז התקשרתי להתייעצות חירום עם ידיד טוב, ובהדרכתו פתחתי את המחשב כדי לראות במו עיני מי לא נדלק ולמה.

איך החלקתי את המשפט הזה, הא? כאילו בלי כלום הפכתי מבלאי לטכנאי. אז זהו שלא. הפאקינג דלת צד הזאת שצריך לפתוח, הרבה כח השקעתי במאבק איתה.  אחרי עוד טלפון התייעצות ניסיתי את גישת ההחלקה הצידה. גם זה לא עבד. ואז נשענתי עליה טיפה כשניסיתי והיא החליקה הצידה בלי להניד עפעף. כלבה. ואז גיליתי שזה הצד הלא נכון. כלבה בת כלבה. גם לסגור לא הלך חלק על ההתחלה, בסוף גם שם מצאתי את הדרך הקלה.

הופה, צד שני.

כאן כבר הכל תיקתק, החליק, נפתח, התגלה, כמה נשיפות לנקות אבק (גיז'ס קרייסט ולהקתו, כמה אויר שחור יש בעיר הזאת), חיבור לחשמל, הדלקה. המחשב עובד, המאוורר שעל הבורד עובד, המאוורר צד לא. נתתי לו לעבוד עוד קצת, כיביתי בנוהל המסודר, וסגרתי את דלת הצד.

ואני חייבת להגיד, הרגשתי גאווה על כל ההסתדרות העצמית הזאת. היה את הרגע ההוא, שהצד לא נפתח לי לא משנה כמה התאמצתי, שחשבתי בתבוסה "הנה, יא בחורה שכמוך, אפילו את זה את לא מצליחה לבד". אז הנה, יא בחורה שכמוני, הצלחתי.

עדכון: אח"כ גייסתי אתכם למציאת טכנאי, ובמקביל התייעצתי טלפונית עם ידיד, והבנתי שאין באמת צורך בטכנאי, ושמאוורר זה לא כזה סיפור להחליף. היו אפילו שהציעו שאני אעשה את זה לבד..

בסוף גייסתי ידיד של אחותי למשימה, שיקפוץ להחליף לי אותו עוד יום יומיים. לבקשתו, פתחתי שוב את המחשב, והפעם אפילו העזתי ופירקתי את המאוורר כדי לתת לו פרטים מדויקים. אז כן, זה באמת לא היה מסובך לפרק אותו, אבל לא, לא הייתי יכולה להחליף אותו לבד. חוט החשמל שלו לא בר ניתוק (הוא נכנס לבפנוכו של אמצע המאוורר, ונראה כאילו הוא מולחם ישירות אליו), ומצידו השני הוא לא מוביל ישירות לבורד אלא למין מחבר לבן שמחבר אותו עם מלנתאלפים חוטים אחרים, שהם בתורם מובילים לעוד מחבר לבן ועוד התפצלויות וחלק הולכים לבורד וחלק לספק וחלק לא מוצאים עד היום. בקיצור, תעזבו אותי באמשכם, אין לי מושג איך להתעסק עם כל זה, ואתם יכולים לצחוק עלי שאני הייטקיסטית בלאי עד מחר. אני מכפת לי אני, אני בכלל עיתונאית ברים אדומה.

מה שכן, בלאי או לא, אני טובה בלקמבן פתרונות זמניים.

אז הנה, עד שיתוקן המאוור הפנימי, עמדת העבודה שלי נראית ככה:

עדכון אחרון מוחלט בהחלט: המאוורר הפנימי חזר לעבוד! הייתכן? הייקום האיר אלי פניו והניח לבעיה להפתר מעצמה? לפעמים מאווררים מסתדרים!

ובהנחה קצת יותר ריאליסטית, כנראה שמצבורי האבק בו וסביבו, שניקיתי כיוון שממילא כבר פירקתי אותו לגמרי, מנעו ממנו לעבוד כמו שצריך. אז כן, ככה בלי להתכוונן, נראה שסידרתי בעצמי את הבעיה. טפו טפו בזיליקום, כמו שאומרת הקיטקיט.

* * * * *

קרדיט על החתול לפרשס כפרתנו שמיהרה לקרוא לי לראות אותו.

החרפן הזה לא שינה תנוחה בכל הזמן שלקח לי להוציא כמה קריאות יו איזה פושפוש, לחזור לשולחן שלנו, לקחת את המצלמה, ולחזור למאחורה של הבית קפה כדי לצלם אותו.