לפני

שלשום בצהריים התחיל העיקצוץ בגרון. מיד אחריו הגיעו החלושס. עם התקדמות הערב המצב התבהר כלא משתמע לשתי פנים, אני מתחילה לתפוס את מה שכולם סביבי מקללים בימים האחרונים. גאד פאקינג דאמט, איזה תזמון אומלל. מיד שתי חיזוקיות פורטה וכמה רוניות דבש-לימון למציצה.

אתמול קמתי עם גרון כואב וגוף מעוך. אני מהמלחמה הזאת לא פורשת בלי מאבק. כוסאומו העולם, יש לי פול מקרטני על הראש בחמישי בערב, אני יוצאת לחפש כלי נשק נוספים לתגבור המערכה. שורש ג'ינג'ר טרי בתור התחלה, ונראה מה עוד יביא הייקום לעזרי.

* * * * *

חנות טבע ראשונה נטולת הצלחה.

הלאה לבאה. אני עומדת מול הבחורה החביבה מסקשיין התרופות הטבעיות ושואלת איפה יש רוניות של הדס.

היא מסתכלת עלי במבט חוקר.

אני מפשפשת במוחי הקודח, התבלבלתי? איחרתי את המועד? החום שרף יותר מדי תאים ואיבדתי את כשירותי לתקשר עם העולם? לא קוראים לזה רוניות?

"... את לא.. סיטי?.. מהויפאסנה?.."

".. אהה.. כן.. תזכירי לי.."

היא אומרת לי את שמה והאסימון נופל ברעש מהדהד בין כותלי מוחי הריק. וואלה! איך לא זיהיתי?!

אנחנו מעבירות פיטפוט ארוך ואוהב על מה עבר עלינו בשנתיים שלוש האחרונות, על תלמידים ותיקים שהפכו למורים, על הדירה ברמתגן שהפכה לבית דהאמה בתל אביב, על ההוא ועל ההיא, על כמה שאני מתגעגעת וכבר מתה לשבת עוד קורס ולחזור לתרגל, ועוד ועוד. בסוף החלושס מכריעים אותי ואני עומדת להיפרד, מספרת לה בצער שממש לא מתאים לי המחלה הזאת עכשיו, יום לפני ההופעה.

ואז היא לוקחת אותי לפינה חבויה במדף קטן ושולפת בקבוקון. זה יקר, היא מזהירה, אבל זה מאוד מאוד מרוכז אז זה ישאר לך לנצח ולאלפי שימושים. וזה עובד פלאים, היא ממליצה על סמך נסיון אישי. אני מעלעלת בדף המצורף.

* * * * *

GSE, תמצית נוזלית מאשכוליות אורגניות. אנטיביוטיקה טבעית. מומלץ לטיפול בשפעות, כאבי גרון, בעיות חניכיים, קלקול קיבה, פרזיטים במערכת העיכול וקנדידה, הרפס, שטיפה וגינלית, שטיפת אוזניים, שטיפה לאף, בעיות עור, ניקוי פנים, טיפול קרקפת, יבלות, טיפול ציפורניים, ניקוי פירות וירקות. אני אומרת לכם, כבר מזמן לא ראיתי רשימה כל כך ארוכה ומגוונת של שימושים לתמיסה אחת קטנה.

אבל מבחינתי ההמלצה שלה שווה זהב, ואני לוקחת.

פרידה עם הבטחה לחיבוק בפעם הבאה, שורש ג'ינג'ר טרי מהמקרר, והביתה. מיד עם ההגעה אני מגרגרת 10 טיפות GSE בתוך חצי כוס מים. חלל הפה מתמלא במרירות האשכולית המוכרת.

את שאר היום ביליתי במנוחה, גמיעה אובססיבית של חליטת ג'ינג'ר טרי עם קצת דבש ולימון, רוניות פה ושם, ושתי חיזוקית פורטה לפני השינה.

* * * * *

הלילה עבר מיוזע למדי. כנראה שיש לי חום. כן נו, שוב שכחתי לקנות מדחום. אבל כבר מאתמול בערב הגרון משתפר. אחותי הקטנה אמרה לי בטלפון שאני נשמעת יותר טוב אז סיפרתי לה על נפלאות ה-GSE. אם יש משהו שאני לא מתמודדת איתו טוב זה כאבי גרון, כל השאר קטן עלי. חום? יש אקמול. ניזול מסיבי (עדיין לא הגיע תודה לבודהה)? יש דקסמול קולד לילה. אני אין לי בעיה עם תרופות, אין לי שום אנטי נגדן ואני לגמרי בעד לסבול כמה שפחות. אבל גרון זה או משככי כאבים, או אנטיביוטיקה אם יש דלקת. ובשביל זה צריך מרפאה, כי אמא בהודו. ואני לא הולכת למרפאה אם אני לא ממש ממש ממש חייבת. סורי, לא רגילה להתעסק עם רופאים שלא נשאו אותי ברחמם תשעה חודשים. חוץ מזה שמכל מה שהלך סביבי בשבועיים האחרונים די ברור שמה שרץ כרגע באויר הוא לא דלקתי, סתם כואב ומעיק ומתיש את הגוף.

והנה, ביקשתי והייקום זימן לי, ועוד ילדת ויפאסנה מקסימה ששמחתי לפגוש בלי קשר, ועוד המליצה לי על משהו שנראה לי שישמש אותי עוד רבות וטובות, ובינתיים עושה רושם שהוא משרת את מטרתו הספציפית ביעילות ראויה להערצה.

אז עכשיו אני אחרי עוד צמד חיזוקיות, רונית אחת, וסשן גירגור שטעמו המריר עדיין בפי. ומיד אני אחזור ללגום כוסות ג'ינג'ר ודבש (סאאמק שכחתי לקנות אתמול לימון ונגמר לי, ואין לי כח לרדת לסופר). אחה"צ אני אעשה עוד גירגורון, אצטייד בבקבוק חליטת ג'ינג'ר לימון ודבש שהכנתי מבעוד מועד, אקמולים למקרה שהחום יעלה, טישו למקרה שהצננת תתקוף, ותקווה בלב שהערב יעבור בכייף, ושהמחלה תעשה כבוד לחיפושית היחידה שכנראה אזכה לראות בלייב, ותסכים לשים את עצמה בהולד לכמה שעות. איך שאני חוזרת הביתה את יכולה להפיל אותי חזרה למשכב, אבל בחייאת, תני לי לקפץ ולצווח את הערב בכבוד. דרוריתה סומכת עלי!

אחרי

אין מה להגיד, הוא פשוט מקסים.

הייתי עדיין במעיכות בדרך להופעה. הגרון עבר עוד שטיפת GSE, הגוף תוגבר בחיזוקיות, רוניות ואקמולים לרוב, והנפש הימהמה לעצמה "בפול מקרטני לא חולים! בפול מקרטני לא חולים!". ועדיין הייתי קצת במאמץ הזה של להוציא את עצמי מהבית כשאני חולה.

אבל הוצאתי, וכמובן מוקדם מהרגיל, אז כבר עשיתי את הדרך לדרוריתה ברגל. רגע לפני ההגעה אליה, טלפון מהיושב. בסוף הוא החליט כן להגיע עם רכב, ואנחנו הרווחנו טרמפ מתוקתק עד לחניה של הפארק. הייקום סימן לי שהנה, דברים מסתדרים בקלות, יהיה בסדר.

רק שאז הוא עשה קצת קונצים בכניסה, מר ייקום, עם חיכיון ארוך לשערים שהתעכבו בפתיחתם, וההוראה הכה מקוממת שלא ניתן להכניס בקבוקי שתיה לפארק. והנה, בקבוק חליטת הג'ינג'ר שהכינותי מבעוד מועד ננטש לצד עשרות בקבוקי שתיה מלאים אחרים.

* * * * *

אבל איך שנכנסו לפארק הוא חזר להאיר לנו פנים, והיושב שנכנס משער אחר חבר אלינו בקלות, וכמה רגעים אח"כ נפלנו על הנמשושית שהתמקמה במקום אלילי במיוחד וסידרה לנו מיקום פצצה להופעה. תוך זמן, ובתוך ההמונים המתאספים, קלטתי בקלות מפתיעה את הפוסיה והבלונדה (המקורית), ומהר מאוד גם הן חברו לסדיננו. וככה העברנו את שאר החיכיון להופעה בפיטפוטים משובחים וגיחות אגביות לסיבוב בפארק, הצצה מקרוב בבמה, קניית שתיה במחירים מופקעים, וביקור בשירותים הלא אטרקטיבים (מה שחסך הוצאה כספית נוספת על בירה).

הישר מאחורינו ישבו כל המי ומיק שהתקמצנו על VIP והסתפקו בלשלם מחיר מופקע על טריבונות כדורגל שמוקמו הכי רחוק מהבמה שאפשר. לא ברור לי איך מיקום כזה היה שווה מחיר שלושה כרטיסים.

וחיכינו, וחיכינו, ואז חיכינו עוד טיפה.

ואז זה התחיל.

* * * * *

והנה הוא על הבמה, בגודל טבעי (טוב, למען ההגינות, בגודל מיניאטורי, אבל בענק על המסך הצמוד). והוא התחיל בשלום תל אביב המתבקש, וגם תודה אחרי, ועד כאן זה די מה שרוב האמנים נותנים לקהל המקומי.

אבל לא פול. פול המשיך לכל אורך ההופעה. "זה מפעם" על אחד הישנים של הביטלס. "השיר הזה מוקדש ללינדה" ו"השיר הזה לג'ורג'" המרגשים. "אהלן ג'וד" הקורע לפני, ו"רק הגברים" ואז "רק הנשים" בפיזמון. הבחור אשכרה עשה אולפן לפני ההופעה.

והוא כזה מתוק. וכזה פרפורמר. וכזה צ'ארמר. וכזה עדיין נראה מצויין עם הרזון הבריטי והחולצה הוורודה והשלייקס הקוליים. וכזה קורע מצחוק שחבל על הזמן. כמו ילד קטן שעושה שטויות מצחיקות על הבמה.

והסרטים שרצו במאחורה הענקי של הבמה היו מדליקים, והשיא היה מופע זיקוקים שתואם עם Live and let die, כשבאיזשהו שלב היה נראה שהזיקוקים בכל מקום, מחוץ לבמה, בתוך הבמה, מסביב לבמה. היה מלהיב.

וכמות האנשים. לא נתפס כמה אנשים היו שם. אני לא חושבת שאי פעם ראיתי את הפארק מלא עד כדי כך.

וכמובן, ובעיקר, המוזיקה. שבהתחלה היתה שתי וערב של שיר ביטלס שיר שלו, ובאיזשהו שלב הפכה לרצף דומיננטי של שירי הביטלס. ונכון, אני לא קרועה על קריירת הסולו שלו, אבל נהנתי גם מהשירים שלא הכרתי. כי זה הוא, וכי הוא מתוק, וכי הוא מבצע כל שיר מכל הלב.

ונכון, בהיותי מכורת ביטלס פאנטית שאוהבת לשמוע את השירים שלהם אחד לאחד כמו המקור, יש משהו הרבה יותר מלהיב מבחינה ביטלסית בלראות את המג'יקל מבצעים אותם, אבל זה ממש לא היה הקטע הפעם. הפעם זה היה לגמרי קטע של לראות במו עיני את האיש והאגדה. לשמוע במו אוזני את פול מקרטני, פול מקרטני!, יושב על הפסנתר ומבצע את Let it be. עומד לבדו על הבמה, רק הוא והגיטרה, ועושה את Blackbird. מסיים את ההדרן האחרון אחרון ודי ב The end. פול מקרטני!

* * * * *

דרוריתה יקירתי, אני חייבת לך את אחת החוויות היותר מדהימות שמכור ביטלס אמיתי יכול לאחל לעצמו, אם לא את קרוב לוודאי שהייתי משכנעת את עצמי לא ללכת. וקרוב לוודאי שלא הייתי סולחת לעצמי על זה. כי בכל זאת, פול מקרטני!