חשבתם שאין בעיר הגדולה אטרקציות טבע א-לה נשיונל ג'יאוגרפיק? אז זהו, שגם אני. אבל היום הצליחו להפתיע אותי מלמעלה. ככה פתאום, בעוד בטא כפרתי ואני משוטטות קלות ברחובות שכונתה, אנחנו חולפות על פני כמה מבוגרים חובשי כיפות בפתח בית הכנסת השכן שמביטים עלינו במבטים שגורמים לי לחשוב על השמים והארץ שמפרידים בין אנשים שחיים באותה עיר, ואני מרימה לרגע את עיני וקולטת ענן עצום של בעלי כנף בפורמאציה של דג זהב.

תוך רגע כל עוברי ושבי הרחוב, ללא הבדל גזע גיל מין ותפיסה דתית, נדמו אחד ככולם כחבורת תיכוניסטים מתלהבים בטיול שנתי.

"וואו תראו מה זה", "איזה יופי", "מה זה, חסידות?", "פשש.. נראה כמו טורנדו".

רגע אחרי זה טלפון מהעו"דית. "תרימי מבט לשמיים". "כן כן, אני רואה! איזה מגניב! מה את אומרת, חסידות? כן, נראה ככה. יו, אולי אני אצליח לצלם את זה. ביי ביי ביי!"

אמנם הקטנטונת שלי לא משהו בעינייני זום, אבל הצלחתי להוציא ממנה כמה תמונות לא רעות.

* * * * *

ואם כבר אני בשוטטות של שעות הערב עם מצלמה, כמובן שלא נמנעתי ממשחקי חשיפה. אז הנה כלבלב חמוד שהציץ מהחלון תוך הרמת אוזניים. עם קצת שריקות מצידה של בטא הצלחנו לתפוס את תשומת ליבו למספיק זמן עד שיצאה תמונה מוצלחת. נו לא טריוויאלי לעצור את הנשימה עם גרון ניחר משאריות מחלה ועישוני חג.