עברו עלי שבועיים לא משהו, אין לי ממש הסבר למה. בהתחלה האשמתי את הימים שלפני המחזור, כשהם עברו כבר לא נשאר את מי להאשים. טוב, אולי את החום הגדול. אין לי בעיה עם חום, זאת הלחות שמשביזה אותי כל פעם מחדש. כן, כן, אני יודעת, כל כך הרבה שנים במרכז, איך עדיין לא הסתגלתי. כמו שנבחתי אתמול על אנפוקוסד בדרך למשחק, אני מהדרום, אני בחיים לא אתרגל ללחות המטורפת הזאת! בימים שאחרי סיום התיכון היה לי ים זמן להעביר (גיוס מאוחר) ובין היתר יצאתי להרפתקאה קצרה של מגורים ומילצור בעיר הגדולה. מאוד מרגש לילדת מושב/קיבוץ דרומית שכמוני. חברים של ההורים אירחו אותי, ומילצרתי בשרי בן יהודה ז"ל. לא זוכרת הרבה מאז (דה!) אבל אני זוכרת שמאוד אהבתי למלצר. נו, הייתי כולי בהתלהבות. מה שכן, אני זוכרת את את ימי חיפוש עבודת המילצור, אני זוכרת את עצמי מסתובבת ברחובות תל אביב בשיא הקיץ, הזיעה מטפטפת במורד הגב, ואני זוכרת שחשבתי לעצמי "מי המטורפים שמוכנים לגור כאן על בסיס יומי?!". הייתם אומרים לי אז שכמעט עשרים שנה אח"כ זאת תהפוך להיות העיר האהובה עלי מכל והייתם חוטפים כאפה מצלצלת. ככה הייתי, חמת מזג כשחם לי.

אפרופו החום הגדול, הסקדג'ואל היומי שלי התהפך לגמרי בחודש האחרון. אם בימי החורף הנעימים, וימי הביניים היפיפיים, הייתי מתבעסת לשבת בבית בשעות היום לסיים כתבה, עכשיו זה בא לי מצויין. את השיטוטים העברתי לערב, מה שגם הסתדר מעולה עם לו"ז היורו שהסתיים עליינו לטובה. אול אנד אול אין לי טענות. היה טורניר מצויין, וחוץ מכמה שעמומונים לא מייצגים נהנתי כמו שכבר מזמן לא נהנתי מטורניר כדורגל. גם הגמר היה סבבה. חבל שהגרמנים דעכו במחצית השניה, הייתי שמחה ליותר גולים. סבבה לגמרי שספרד ניצחו, אבל קצת יותר מתח לא היה מזיק. לא שאני מתלוננת, היה אחלה ערב. מומו יקירתנו אירחה, ואין כמו לשרוץ על הגג המאממם שלה בשעות לילה נעימות.

אפרופו לילה, נקווה שהנעימוּת תחזיק מעמד עד יום חמישי, אחרת הלילה הלבן יהיה סיוטי משהו. אני מנסה להזכר אם היה כל כך חם שנה שעברה.. אבל כל מה שאני זוכרת זה איזה כייף היה.

יאללה, מי בא איתי הפעם?

וקבלו לקינוח אתר מגניב בתחילת דרכו. מי שבעניין, אפשר להוסיף יוטיובים ולתרגם אותם. לאנגלית, לעברית, לספרדית, למה שתרצו.  האתר טרי טרי ולכן המבחר עדיין בחיתוליו, מה שכן, אין כמו לפתוח את הבוקר עם מערכון של הפייטונים.

באפיסטים, אני סומכת עליכם שתוסיפו איזה משהו משלנו! קוטלת, אולי תקשרי לשם את אחד מקליפייך המשמחים?

אפרופו באפי (אחרון ודי), אני, יט אגיין, בעוד סיבוב צפייה. כן, נו, היה בא לי. כל צפייה היא עולם בפני עצמו, כל צפייה מרגשת מחדש, מותחת מחדש, מלהיבה מחדש. הפעם אפילו התלהבתי מפרקי העונה הראשונה, אפילו מאלו שממש לא היה לי כח אליהם בצפיות קודמות. מה שנכון גם לכמה בודדים שפחות אהבתי גם בעונות המתקדמות. בימב כפרעליה חלקה איתי סשן צפייה ביום חם אחד, שבו היא הגיעה אלי מעולפת מהחום ומשלל לגימות אלכוהול בבראנץ' מפנק, ושתינו נזכרנו בהפתעה עד כמה ליבינג קונדישנס משעשע. וגם, איזה כייף לא לגור עם שותפים מעצבנים. וגם, איזה כייף זה באפי ואיזה גאון ג'וס.

עוד המלצה מהסיבוב הנוכחי - לראות את רסטלס מעושנים. הפרק המופלא הזה הזוי גם ככה, ותענוג צרוף לא משנה באיזה מצב צפייה, אבל עם קצת תגבור ירוק (חום האמת, מה אני רוטשילד?!) הוא בכלל מרקיע שחקים. אח ג'וס ג'וס.. מעניין איך דולהאוס יהיה. ראיתי טריילר ביו-טיוב אבל קשה להחליט על סמך הטעימונת הזאת.

* חזרתי ללנקק. הפסקתי בזמנו כי חשבתי שיש מי שלא אוהב את זה, אבל לאחרונה, בעקבות שלל המפגשים שכתבתי עליהם פה, דנתי בזה קלות עם כמה בלוגריות אהובות והגעתי למסקנה שכנראה הרוב דווקא שמחים ללינקוק. בקיצור, אם לינקקתי ולא אהבתם, תגידו לי ואני מיד אבטל. כב"מ אני יוצאת מנקודת הנחה שזה סבבה מבחינתכם.

אתמול, בדרך חזרה הביתה מהמשחק, אני צועדת לי במרץ על קינג ג'ורג' ופתאום קולטת שיש בחור אחד שכמה דקות ארוכות הולך באותו הקצב שלי.

אני לא פרנואידית, ואני בטח ובטח שלא מפחדת ללכת בלב תל אביב באמצע הלילה. עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים, בכל כך הרבה שעות מאוחרות, ואף פעם לא הרגשתי לא בטוחה. ובכל זאת, משהו בהתנהלות שלו הטריד אותי. מכירים את זה שגם כשמישהו הולך כמה צעדים לפניך הוא עדיין תמיד שם, כאילו מתאים את הקצב שלו לשלך?

אז בדקתי. עברתי לצד השני של הרחוב.

אז הוא עבר גם. והמשיך ללכת אחרי, במרחק כמה פסיעות ממני.

אז האטתי קצב, ונעצרתי ליד חלון ראווה, מתעניינת עמוקות בבגדים שבחלון. עד שהוא עבר אותי. ואז המשכתי בצעידה איטית, מאחוריו.

לפני מעבר החצייה הוא האט, למרות שהרמזור היה ירוק, וכבדרך אגב העיף חצי מבט לאחור. לראות אם אני חוצה?

חציתי.

וכשקלטתי שהוא הולך לאט, כאילו לשמור מרחק סביר ממני למרות שאני מאחוריו, התחלתי קצת לדאוג. וגם להתעצבן. אבל בעיקר לדאוג.

באיזשהו שלב הוא נעצר, מסתכל סביב כביכול ברנדומליות, והחלטתי שנמאס לי והגברתי קצב וחלפתי על פניו, מסתכלת עליו תוך כדי, בכוונה, שיהיה לו ברור לגמרי שקלטתי. הוא נראה מוזנח כזה אבל לא הומלסי, עם בגדים נורמלים אבל מלוכלכים משהו, משקפיים עבות, זיפים, ובשום רגע לא יצר איתי קשר עין אלא כאילו המשיך להביט בכל מיני כיוונים כמו מישהו שפתאום לא בטוח באיזה כיוון הוא ממשיך לצעוד.

מרגע שעברתי אותו תפסתי קצב הליכה. מטבעי אני הולכת מהר, בלי לשים לב בדרך כלל, אבל הפעם זה היה במכוון. ותוך כדי פצחתי בשצף סימוסים עם קוקסטה, שלמזלי ידעתי שהיא זמינה כי כמה דקות קודם הסתמסנו קריאות הידד לסיומו המוצלח של המשחק.

אני: "שמעי קטע הזוי. אני הולכת על קינג גורג ויש פה אחד שנראה כאילו עוקב אחרי.."

קוקסט: "גם עכשיו?"

כפרעליה, התשובה שלה איפסה אותי ונתנה לי אומץ לעצור רגע את ההליכה המהירה ולהביט לאחור. טוב, לא בדיוק, קודם דאגתי להגיע לקטע רחוב שהיתה בו פיצוציה קטנה, נעצרתי לידה, ורק אז אזרתי אומץ להביט סביב.

נראה היה שחמשעשרה דקות של הליכה מהירה הצליחו לנער אותו ממני. אולי יצאתי מתחום ההטרדות החביב עליו. או שהוא סתם לא בכושר.

עוד כמה סימוסים מרגיעים והגעתי לסופר הלילי האהוב עלי. כאן אני כבר מרגישה בבית. מאז ימי הבירמון אני נוהגת לעשות כאן קניות ליליות בשעות הזויות, שתמיד מסתיימות בפיטפוט קליל עם קופאי הלילה הקבוע.

בשבועיים האחרונים אנחנו מדברים על כדורגל, כמובן.

אז כן, המגפיים סופסוף הולכים הביתה. וכן, אני שמחה. סליחה פוסיה, אני מרגישה צורך לצנזר את עצמי כי אני יודעת כמה זה מבעס שהקבוצה שאתה אוהב מפסידה, ועוד בפנדלים, והדבר האחרון שבא לי זה לבעס אותך. אבל אני חייבת לפרוק, אז סליחה מראש, והנה זה בא:

אני פשוט לא יכולה לסבול את המשחק המשמים של האיטלקים. שמתי מאחור כל דעות קדומות, כל טרוניות על המונדיאל, ובאתי בלב נקי ובהחלטה לעודד את הקבוצה שתשחק טוב ומלהיב יותר. וספרד היו כל כך מלהיבים, והתקפיים, ויצרו מצבים, ונתנו את הכל כדי להבקיע, שוב ושוב ושוב. והאיטלקים? מלהיב זה לא היה. היו כמה מצבים מלהיבים, מעטים, אבל רוב הזמן הם התבצרו בעמדותיהם, התבנקרו בהגנותייהם, ונכנסו בברוטאליות בשחקני מפתח ספרדיים (איך סילבה לא יצא צולע מהמשחק הזה לא ברור לי). והקקה ההוא, שהתגלגל חזרה פנימה אחרי שנפצע מחוץ לקווים?! הוא זה שבעט את הפנדל השני שקסיאס הדף, לא? אין יותר צדק מזה. ואם הם היו עולים, גם חצי הגמר מול רוסיה בטח היה נמרח עם 0-0 עד לפנדלים, או בגג עד איזה 1-0 קטנטן שניה לפני הסוף, שזה בכלל משביז רצח. אבל עכשיו? רוסיה-ספרד.. אחחח, נראה לי שזה הולך להיות משחק אש! 

זהו, פרקתי.

ועכשיו כמה ערבים של מנוחה, ואז חצאי הגמר. לא סגורה עדיין אם אני מתלהבת מטורקיה-גרמניה או לא. יש פוטנציאל למשחק מלהיב, אבל באותה מידה יש פוטנציאל לשיממון נטול גולים. נקווה שילהיב. בכל מקרה, אין לי שום פייבוריטית באף משחק, אני באה נקי ומצפה להנות. כי, כמו שכבר כתבתי בפוסטיורו הראשון, כשהקבוצה שלך לא משחקת הכי קל זה לאהוב בכל משחק את מי שמשחק מלהיב יותר, וככה הכי כייף לי לראות כדורגל.