אחרי שהצפתי בפוסט הקודם בהכנות לטיול, ובטח עוד אציף בשכאלו בתקופה הקרובה, הגיע הזמן לאתנחתת המלצות שהצטברו אצלי בזמן האחרון, מעוטרים בפינוקי קודאקרום משיטוטיי האתמול.

* * * * *

קוקסט המליצה, אחתוש לקחה את מומו ואותי להציץ במה מדובר, ויום אחרי לקחתי את אחותי הקטנה וההריונית לבחון בעצמנו אם אכן טוב ובריא כמובטח.

לא באנו מורעבות אז חלקנו סלט קוסקוס מלא וברוקולי ברוטב שמן זית ועשבי תיבול (36 ש"ח ), ושייק "חיזוק שריר" (18 ש"ח). הסלט הגיע כמנה נדיבה ליחיד, שביחד עם סלסלת לחמי הבית (שאפשר לקבל ללא תוספת תשלום) לגמרי הספיקה לשתינו, והיה טעים משהו משהו. השייק עם השם הבומבסטי היה פשוט שייק תפוגזר עם ג'ינג'ר, שביקשנו על בסיס מים, והיה סבבה לגמרי.

יש להם עוד מלא סלטים מעניינים בתפריט (קינואה וחמוציות, טופו אסיאתי, עדשים וסלק,ועוד המון אחרים), ורשימה נאה של כריכים מעניינים לא פחות. בקיצור, אני לגמרי רואה את עצמי חוזרת לשם, ואני ממליצה בחום לכל אוהבי הבריאות הטעימה שבינינו.

* * * * *

את שיטוטי האתמול התחלתי בעוד כמה סידורים וקניות שהיו לי ברשימה, ואז החלטתי לפנק את עצמי באינגליש ברקפסט מלווה בחצי קילקני בבאז סטופ. כשהזמנתי חשבון גיליתי שחוקי ההאפי אוור (חצי ליטר ב-15 ש"ח) לא חלים על הקילקני, מה שתפס אותי בהפתעה כי כבר יצא לי לשתות שם קילקני במחירי האפי אוור. אבל חוץ מהגליצ' הקטן הזה היה מעולה, ולשוטט בטיילת כשהשמיים מכוסים בענני חורף אימתניים שקרני שמש מסתננות מבעדם ומרצדות על המים היה מרהיב.

* * * * *

אחרי פרש לקחתי את אחותי ליוגורטייה הכי שווה בעיר.

למי שעדיין לא מכיר את הטרנד, מדובר במקפא יוגורט חמצמץ, בד"כ בטעם טבעי, שנמזג לתוך הכוס סטייל גלידה אמריקאית ואז שמים סביבו ועליו כל מיני תוספות (פירות, שוקולדים, גרנולות, סירופים, וכו). לא להתבלבל, לא מדובר בפרוזן יוגורט. לא מערבבים את היוגורט עם התוספות, הרכיבים נמזגים/מוספים בנפרד, העירבוב עליכם.

למי שעדיין לא מכיר את המקום, מדובר ביוגורטייה של תמרה, האלו מהמיצים, שממוקמת בבן יהודה פינת גורדון.

חוץ מזה שהיא חמודה ומעוצבת מקסים, ודיספליי התוספות שלהם הוא חגיגה צבעונית לעיין ולחיך, היא מציעה את הדיל הכי שווה בעיר כי היא היחידה שבה אתה משלם לפי גודל הכוס (16/21/27 ש"ח) ומקבל כמה תוספות שאתה רוצה כל עוד יש מקום בכוס (בשאר היוגורטיות אתה עדיין משלם לפי גודל הכוס, אבל התוספות קצובות, בד"כ אחת או שתיים, וכל תוספת נוספת היא בתשלום).

אני אישית מתה על השילוב של תאנים, מנגו ואננס (הכל טרי), עם קצת סירופ מייפל מעל. טעים שחבל על הזמן, ושווה את הקיפאון הקליל בפה גם כשקצת קר בחוץ.

* * * * *

גם אתמול, למרות שהיה קריר וסגרירי, לא התאפקתי ובדרך חזרה מהטיילת התפנקתי שוב ביוגורט של תמרה.

אח"כ חברתי לזהותי לקפה מול הכיכר, והיא זכתה להדגמה חיה של איך זה יהיה לטייל איתי ועם אובססיית הצילום שלי. נו מה יכלתי לעשות, העננים היו פשוט מהממים, וכל פעם שהכרזתי "זהו! די!" והחזרתי את המצלמה לתיק, דקה אח"כ הם נצבעו בצבעים עוד יותר יפים. בחיי שלא היתה לי ברירה.

* * * * *

אפרופו קר בחוץ, נראה שזאת בדיוק העונה שכולם חולים, או מנערים שאריות מחלה. גם ההיא שתקפה אותי בסופ"ש הקודם לא ממש ממהרת לעזוב, אנחנו עכשיו בשלב הזה ביחסים שאני בטוחה שכבר הבהרתי לה שאין לנו עתיד ביחד, והיא מנסה להאחז בציפורניים בשארית הקשר.

מה שכן, שלב קינוחי האף המאסיבי כבר מאחורי, וזה הזמן להמליץ, למי מכם שעדיין לא נחשף לפלא, על קלינקס אלו וורה.

תקשיבו, זה לא איזה גימיק, זה אשכרה מציל אפים. מכירים את האדמומיות הזאת שתוקפת את קצוות הנחיריים והשפה העליונה אחרי כמה שעות של קינוחים אינסופיים, זאת שבמקרים קשים הופכת לפצעים, ושברוב המקרים משאירה אחריה כמה ימים של קילופי עור? שכחו מזה. כלום, נאדה, אפס סבל. אני אומרת לכם, זה סוג של קסם בקופסא הדבר הזה, וזה שווה כל שקל שזה עולה יותר מטישיו רגיל או גאד-פורביד נייר טואלט.

בקיצור, תעשו לעצמכם טובה ותקנו אחד כזה, שיהיה בבית. בצננת הקשה הבאה אתם תודו לי.

* * * * *

היום התחלתי קצת עם המיונים. אתם יודעים איך זה, הררי ניירת, דואר, מזכרות, פיצ'יפקס, ושאר קלאטר שמצטבר כשגרים יותר מחמש דקות במקום אחד, בטח ובטח שנתיים. הפעם אני נחושה למיין ולהעיף כמה שיותר, אבל אין אפס, זאת אחת המשימות היותר מייאשות שקיימות. היה לי נחמד לברוח לרגע (או שניים או שבעשרה) לפוסט הזה. וגם ראיתי את הפרק האחרון של העונה הראשונה של Pushing Daisies, ועכשיו אני כבר ממליצה עליה בלב שלם. סדרה מתוקה מתוקה, לוק ויזואלי מהמם של סיפור אגדות א-לה מולאן רוז' המספריים של אדוארד ודומיהם, אחלה שחקנים, אחלה עלילות, קצת דרמה, קצת קומדיה, קצת בילוש, ואחד שחקן מתוק במיוחד בשם לי פייס. הוא סוג של מזכיר לי את ג'ייק ג'ילנהול אהובי, אבל לא ממש, ובלי קשר הוא עמוס בים צ'ארם משל עצמו.

וכיוון שבבלוג הזה עושים כבוד לגברים מהממים, הנה עוד תמונה שלו.

* * * * *

קמתי רגע למטבח להביא משהו ובדרך הצצתי על השעון. חמש וחצי. אור מלא בחוץ. נזכרתי שבשעה כזאת בחורף כבר היה חושך מצריים בחוץ, וכמה זה ביעס אותי שהימים קצרים. רגע. אבל עכשיו אני מתבעסת מהחום והלחות שמשאירים אותי בבית רוב שעות היום. אז מה נהיה, מתבעסים לא משנה מה?

ואז קלטתי, אני אוהבת את האביב והסתיו. עונות הביניים הן מושלמות, הימים לא קצרים מדי ולא חמים מדי, רוב הזמן בהיר ונעים, השיטוט בחוץ הוא תענוג טהור, והכל פשוט לאבי דאבי. נו, לא מפתיע, מזל מאזניים, פלא שאני אוהבת עונות מאוזנות?

לא שאני מבינה גדולה במזלות, ממש לא. ויש בי את הפקפוק הטבעי בהחלת שתיים וחצי שורות בעמוד האחורי של ישראל היום על כמות בלתי הגיונית של אנשים. אבל לפעמים אני קולטת דפוסים חוזרים, כמו למשל המשיכה הטבעית שלי לבני מזל עקרב. מתה עליהם, נשים וגברים כאחד, מימיי לא יצא לי להכיר עקרב שלא מתתי עליו במקרה הרגיל או הסתדרתי איתו מצויין בגרוע.

אז אולי יש בזה משהו.

וליבנו האטום והקר

יתרחב וינשום

* * * * *

ממתק קטן לקינוח. אין כמו שני בריטים עסיסיים שחוברים יחדיו בחדש של וודי אלן. אז על הסרט עצמו כבר קראתי כמה שורות ביקורת מאוד לא מחמיאות, אבל מה אכפת לי?! קולין ויואן?!!!!!! אחחח.. תענוג. הבעיה היחידה שאולי תהיה זה המבטאים, הבנתי שהם משחקים שני אחים לונדונים, מה שאומר שבטח לא יבוא ביטוי מלוא תפארת מבטאם הסקוטי והאירי. אבל גם ככה אני מוכנה לקבל אותם. יאאאמי!