היום בצהריים גם המחשב שלי החליט שמספיק, החום הזה עובר כל גבול, והופה, נכבים. ברור שלא ישר הסקתי שזאת הבעיה, הייטקסיטית בלאי שכמוני, קודם כל נבהלתי. כשזה קרה פעמיים תוך מספר דקות כבר הייתי בפאניקה.

בזמן שהוא עדיין עבד גיגלתי אייבורי ורשמתי את מספר שירות הלקוחות. אני לא זוכרת מתי בדיוק קניתי את המחשב (דא!) אבל יש בהחלט מצב סביר שזה היה לפני פחות משלוש שנים, לכן יש מצב סביר שהוא עדיין באחריות.

אז התקשרתי.

וחיכיתי.

וחיכיתי.

ובפעם האלף שהבחורה הנחמדה שבמענה האוטומטי אמרה לי שאני מאוד מאוד מאוד חשובה להם והם באמת באמת באמת רוצים לתת לי שירות טוב, ניתקתי.

חבל, עד היום המלצתי עליהם למי שחיפש לקנות מחשב.

ואז חשבתי שאולי זה איזה וירוס.

הרצתי את הסקאנר של האנטי וירוס החינמי המהולל שלי, אבל פעמיים המחשב כבה באמצע. הייתי על סף ייאוש.

ואז זה הכה בי.

חם.

חם מאוד.

ובאמת מזמן לא קיללתי בליבי את הרעש האיום שהמאוורר עושה כל פעם שהוא מתעורר לחיים.. כן, נו, גאונה. אז התקשרתי להתייעצות חירום עם ידיד טוב, ובהדרכתו פתחתי את המחשב כדי לראות במו עיני מי לא נדלק ולמה.

איך החלקתי את המשפט הזה, הא? כאילו בלי כלום הפכתי מבלאי לטכנאי. אז זהו שלא. הפאקינג דלת צד הזאת שצריך לפתוח, הרבה כח השקעתי במאבק איתה.  אחרי עוד טלפון התייעצות ניסיתי את גישת ההחלקה הצידה. גם זה לא עבד. ואז נשענתי עליה טיפה כשניסיתי והיא החליקה הצידה בלי להניד עפעף. כלבה. ואז גיליתי שזה הצד הלא נכון. כלבה בת כלבה. גם לסגור לא הלך חלק על ההתחלה, בסוף גם שם מצאתי את הדרך הקלה.

הופה, צד שני.

כאן כבר הכל תיקתק, החליק, נפתח, התגלה, כמה נשיפות לנקות אבק (גיז'ס קרייסט ולהקתו, כמה אויר שחור יש בעיר הזאת), חיבור לחשמל, הדלקה. המחשב עובד, המאוורר שעל הבורד עובד, המאוורר צד לא. נתתי לו לעבוד עוד קצת, כיביתי בנוהל המסודר, וסגרתי את דלת הצד.

ואני חייבת להגיד, הרגשתי גאווה על כל ההסתדרות העצמית הזאת. היה את הרגע ההוא, שהצד לא נפתח לי לא משנה כמה התאמצתי, שחשבתי בתבוסה "הנה, יא בחורה שכמוך, אפילו את זה את לא מצליחה לבד". אז הנה, יא בחורה שכמוני, הצלחתי.

עדכון: אח"כ גייסתי אתכם למציאת טכנאי, ובמקביל התייעצתי טלפונית עם ידיד, והבנתי שאין באמת צורך בטכנאי, ושמאוורר זה לא כזה סיפור להחליף. היו אפילו שהציעו שאני אעשה את זה לבד..

בסוף גייסתי ידיד של אחותי למשימה, שיקפוץ להחליף לי אותו עוד יום יומיים. לבקשתו, פתחתי שוב את המחשב, והפעם אפילו העזתי ופירקתי את המאוורר כדי לתת לו פרטים מדויקים. אז כן, זה באמת לא היה מסובך לפרק אותו, אבל לא, לא הייתי יכולה להחליף אותו לבד. חוט החשמל שלו לא בר ניתוק (הוא נכנס לבפנוכו של אמצע המאוורר, ונראה כאילו הוא מולחם ישירות אליו), ומצידו השני הוא לא מוביל ישירות לבורד אלא למין מחבר לבן שמחבר אותו עם מלנתאלפים חוטים אחרים, שהם בתורם מובילים לעוד מחבר לבן ועוד התפצלויות וחלק הולכים לבורד וחלק לספק וחלק לא מוצאים עד היום. בקיצור, תעזבו אותי באמשכם, אין לי מושג איך להתעסק עם כל זה, ואתם יכולים לצחוק עלי שאני הייטקיסטית בלאי עד מחר. אני מכפת לי אני, אני בכלל עיתונאית ברים אדומה.

מה שכן, בלאי או לא, אני טובה בלקמבן פתרונות זמניים.

אז הנה, עד שיתוקן המאוור הפנימי, עמדת העבודה שלי נראית ככה:

עדכון אחרון מוחלט בהחלט: המאוורר הפנימי חזר לעבוד! הייתכן? הייקום האיר אלי פניו והניח לבעיה להפתר מעצמה? לפעמים מאווררים מסתדרים!

ובהנחה קצת יותר ריאליסטית, כנראה שמצבורי האבק בו וסביבו, שניקיתי כיוון שממילא כבר פירקתי אותו לגמרי, מנעו ממנו לעבוד כמו שצריך. אז כן, ככה בלי להתכוונן, נראה שסידרתי בעצמי את הבעיה. טפו טפו בזיליקום, כמו שאומרת הקיטקיט.

* * * * *

קרדיט על החתול לפרשס כפרתנו שמיהרה לקרוא לי לראות אותו.

החרפן הזה לא שינה תנוחה בכל הזמן שלקח לי להוציא כמה קריאות יו איזה פושפוש, לחזור לשולחן שלנו, לקחת את המצלמה, ולחזור למאחורה של הבית קפה כדי לצלם אותו.

כי אם לא, אני ממליצה בחום.

* * * * *

זה התחיל עם 012.

מתישהו באמצע מרץ או תחילת אפריל התעניינתי בקו הטלפון הנייח שלהם. ראיתי פרסום, נשמע זול, החלטתי לנסות. התקשרתי, ביררתי, אמרו שהם מתקינים משהו שיושב על המודם של האינטרטנט. בלי התחייבות, ועם חוק ניידות המספרים הם אפילו מטפלים בכל הניתוק מבזק. סבבה, הזמנתי. הגיע טכנאי.

אחרי שעתיים של הסתבכויות עם ההתקנה, וזמני המתנה לא יאומנו מול שירות הלקוחות (שהוא המתין! טכנאי שלהם, שאמור לקבל עדיפות במענה..) התייאשנו. גם אני וגם הוא. הודעתי לשירות הלקוחות שהתייאשתי ושאני לא מעוניינת להתחבר לחברה עם כזה שירות מזעזע, והוא תמך בי בחום. הנציגה הבטיחה לי ששום חיוב לא ייעשה. בכל זאת, לא הייתי מחוברת אפילו דקה וביזבזתי שעתיים מהחיים על נסיונות.

נפרדנו כידידים.

אמצע חודש שעבר, הצצה רנדומלית בחיובי האשראי, ואני רואה באפריל חיוב של 114 ש"ח לקוי זהב, ומאז חיוב חודשי של 39 ש"ח.

טלפון לשירות הלקוחות (זמני המתנה מהגיהנום) ומסתבר שאכן, הוזנה בזמנו בקשה לביטול החיבור שמעולם לא היה, אבל אף אחד לא באמת ביצע את הביטול.

התנצלויות מפה עד ירושלים, הבטחה לניתוק מידי והחזר כל החיובים.

ביקשתי גם להתלונן. קיבלתי מספר פקס לתלונות שניתן לשלוח אליו גם מייל.

שלחתי מייל תלונה. לא שמעתי כלום שבועיים. ואף זיכוי לא נראה באופק.

מיואשת מזמני התגובה של שירות הלקוחות, פישפשתי באתר של 012 ואספתי לי כמה כתובות מייל של שלל נציגי שירות בכירים. ניסחתי מייל זועם, פירטתי את כל ההשתלשלות, כתבתי שזאת אחלה דרך להכיר לציבור שירות חדש, וסיימתי בהבטחה לתבוע במידה והעניין לא יסודר.

למחרת קיבלתי טלפון מנציגת פניות הציבור שהבטיחה לטפל בעניין בעצמה ואף לחזור אלי שבועיים לאחר מכן לוודא שהזיכוי בוצע.

שבועיים אחרי, בלי זיכוי ובלי נעליים, אבל עם הטלפון המובטח מאותה הנציגה.

הפעם היא כבר השאירה אותי על הקו ועשינו שיחת ועידה עם חברת האשראי, הסתבר שהם לא העבירו איזה פקס שהיו אמורים להעביר אליהם, העניין טופל תוך כדי השיחה, והפעם כבר קיבלתי מספר פניה מחברת האשראי עצמה. שבוע אחרי כבר הופיע הזיכוי בפירוט האשראי שלי.

יאמר לזכותה שהיא גם התאמצה למצוא דרך לפצות אותי למרות שאני לא לקוחה שלהם, ובסוף נתנה לי מספר דקות חודשיות חינם לחו"ל.

* * * * *

למודת נסיון, החלטתי לעבור על חיובי האשראי של החודשים האחרונים. למרות שאני כן מאלו שמציצים מדי פעם, אבל החלטתי להקפיד הקפדה יתרה.

נחשו מה?

מאז שביטלתי את המנוי לטיים אווט יורד לי דרך קבע חיוב של 15 ש"ח בחודש.

טלפון לטיים אווט.

מסתבר שכיוון שביטלתי את המנוי אי שם באמצע איזשהו חודש, אז על אותו החודש היה חיוב חלקי, ומישהו עידכן בטעות שבמקום חיוב חד פעמי זה יהיה חיוב חודשי. פרט שולי שהעיתונים כבר לא נשלחים אלי הביתה.

הנציגה החביבה הציעה לי שני ספרוניי ערים. סבבה, בחרתי ניו יורק וברלין.

ואיך יבוצע הזיכוי?

אה, זה היה במקום זיכוי..

וואלה.. חשבתי שאת פשוט מפצה אותי על כל החיובים המיותרים. אז לא, אין לי צורך בספרונים האלו בתשלום.

אז אחרי שהבהרנו את הנקודה הזאת חזרנו לעניין הזיכוי.

כן, אני עדיין קוראת טיים אווט כל שבוע, פשוט נמאס לי להתעסק עם גליונות שלא מגיעים / נגנבים מהתיבה, אז אני מעדיפה לשלם עוד 2.5 ש"ח בשבוע ולקנות לבד בפיצוציה. כן, אין לי בעיה שבמקום פיצוי כספי תשלחו לי גליונות בערך שווה לפיצוי. ממתי? מעוד שבועיים. סבבה.

עברו שבועיים, אין גליון ואין עונה.

אתמול התקשרתי.

נכון, באמת היינו אמורים לשלוח ולא שלחנו, מיד נתחיל.

עזבו, מיציתי, תזכו אותי וגמרנו.

בערב חיכה לי גליון בתיבה.

השארתי הודעה עצבנית במענה (כי חלילה, למה שיהיה שם מישהו אחרי 5 אחה"צ). ביקשתי לוודא שאכן מזכים אותי ולא החליטו כן לשלוח לי גליונות.

ברור שקיבלתי טלפון ברבע לתשע בבוקר..

בקיצור, הזיכוי הובטח. אני מקווה שאני לא אצטרך להתקשר שוב חודש הבא.

* * * * *

בינתיים כל מי שאני מספרת לו על זה מספר לי סיפור חיובים מיותרים משלו. ידיעות אחרונות, מתקן מים מינרלים, מגוון שירותים שנרכשו והופסקו אבל החיובים עליהם נמשכו כאילו כלום.

ואני מגיעה למסקנה שכמה כסף שזה אולי חוסך, בגדול אתה יוצא מופסד. עם כל העצבים והטלפונים וזמני ההמתנה המטורפים (וכמובן שלאף אחד אין מספר חינם לשירות לקוחות, מספרי חינם זה רק למכירות) הכמה שקלים שהמנויים האלו חוסכים לך בטלים בשישים.

לא יודעת מה איתכם, אבל אצלי זה מחזק את הנטייה הטבעית לקנות מה שאני יכולה לבד, בלי מנויים ובלי התחייבויות ובלי הצורך להתעסק עם נותני שירות עילגים שלא מסוגלים לבצע את העבודה הפשוטה שלהם.

אז אני אקנה את העיתון בפיצוציה, את המים בסופר, ועל הסלולרי הנייח והאינטרטנט אני אשלם קצת יותר, העיקר לא להיות מחויבת לאף אחד, וכמה שפחות להתעסק עם חברות שיש להן גישה פרועה למספר האשראי שלי.

ואני אבדוק את החיובים כל חודש, כי מצער ככל שזה נשמע, יש עדיין מספיק נותני שירות שכנראה בונים על זה שלרובנו אין זמן וראש לבדוק מה בדיוק הם עושים עם כרטיסי האשראי שלנו.