אתמול לפנות ערב קפצתי עם הסטלן לים. אני פחדנית רצח בכל מה שנוגע לרכבים דו גלגליים, ובכל זאת אני נותנת לנבחרים שבחבריי המסטולים להרכיב אותי לנסיעות קצרות (מספר שאיפות מקדימות און מיי ביהאלף עוזרות בקטע הזה) שבמהלכן רצות לי בראש סצינות מפורטות איך אנחנו מחליקים עם כל עצירה פתאומית או אוטובוס שחותך או רכב שבולם בפתאומיות או הולך רגל סהרורי שחוצה באמצע הכביש או כל תחלוא דרך אחר. בערך בשלב שבו הדמיונות הופכים ויזואליים מדי (קילופי עור א-לה נארל מבאפי) אני תופסת את עצמי ומייד מתרכזת בדברים משמחים כמו הרוח בשערי (הקצוץ וחנוק בתוך קסדה שמועכת לי את האוזניים), תחושת החופש הפראית (עוד בלימה פתאומית והתחמקות של הרגע האחרון מאוטובוס שמפתח יחסיי קירבה עם המכונית לצידו), והים שמתגלה אלינו במורד רחוב פרישן (בלי התחכמויות, זה באמת רגע קסום כל פעם מחדש), בעודי משננת "מחשבה יוצרת מציאות, מחשבה יוצרת מציאות".

תוך דקות ספורות אנחנו צועדים על החול לעבר ים גועש וצבעים של סוף יום. הכוסון כבר התמקם אל מול הנוף וסוקר את כוסיות החוף, אנחנו מצרפים סדין ללונגי, מוציאים את הבירה והפיצוחים ושני מגולגלים שהכינונו מבעוד מועד, ופוצחים בריטואל הקבוע של פיטפוטיי נגה ומאדים. הסטלן והכוסון הם שני מקורות מידע אמינים ובטוחים לנבכי המח הגברי. מחד הם נראים מצויין ועברם עתור התנסויות ותובנות, מאידך שניהם בזוגיות ולפיכך מחונכים לשיחה תרבותית בגובה העיניים (שזה כמה ס"מ למעלה, לאלו מבינכם שפיספסו).

הירושלמי מצטרף לא הרבה אחרי, כולו בהתלהבות של בואו לים בואו לים. בין נשיפה לנשיפה אנחנו מהנהנים בעצלנות, ובסוף הוא נשבר ומסתער לבד על הגלים. אנחנו מהופנטים מהג'נגלן שנמצא כמה מטרים מאיתנו ומקפיץ באוויר לא פחות משבעה כדורים, המטקאים שמפליאים בהתמסרויותיהם, ושני זורקי פריזבי מיומנים במיוחד. תוסיפו לכל זה רקע של שקיעה וקיבלתם יופי מזוכך של אחה"צ תל אביבי נטול צרפתים ומשפחות עתורות ילדים. אוגוסט נגמר, השבח לאל, והאוויר מנשב רוחות סתיו נעימות.

הירושלמי חוזר רועד, מישהו במקרה הביא מגבת? אנחנו מסתכלים עליו במבט של יא קרוע מאיפה באת לנו עכשיו עם ההתלהבות הירושלמית שלך, תן לעשן בשקט. הוא מתיישב בהשלמה ומתייבש ברעידות קלות.

השמש בשלב הזה שכל דקה היא בגובה אחר ובצבעים עוד יותר מטורפים, ואני מוצאת את עצמי מוציאה את המצלמה, מצלמת באובסס, מחזירה לתיק, ושנייה אחרי מוציאה שוב. מעייף הקטע הזה, אבל אי אפשר להיגמל.

רגע אחרי שהכדור הוורדרד נעלם סופית אנחנו מתחילים להתעטף ומחליטים להתקפל. כן כן, הרוח הקרירה זה מה שהבריח אותנו אתמול בערב מהים.

אני יודעת אני יודעת, היום צפויה התחממות, והסופ"ש חזוי להחזיר עומסי חום ליושנם ולהשכיח מליבנו את ההקלה הרגעית.

אבל אני יורדת היום בערב דרומה, אז לפחות מהלחות המעיקה אני לא אסבול, וחוץ מזה שאתמול זה היה לגמרי סתיו ואני הייתי לגמרי בהיי.

* * * * *

הידעתם? 100 ג' פיצוחים מכל סוג = 13 נקודות.

13 פאקן נקודות!

ג'יזס קרייסט ולהקתו, אם הייתי יודעת את זה מראש לא הייתי נוגעת ולו בפיסטוק אחד אתמול בים, שלא לדבר יורדת על שקית שלמה.

אבל בגדול אני ממש ממושמעת בתקופה האחרונה, ואני שמחה לבשר שהירידה חזרה להתקדם בקצב סביר, ואני כבר כמעט במינוס שבע מאז שעליתי על המשקל וקלטתי שהעלתי את כל מה שירדתי בשומרי משקל. עוד אחד למנאייק, ואני חוזרת למשקל בו הפסקתי את הדיאטה בשנה שעברה, ומשם אני מתכוונת להתחיל לצעוד בדרך הלא מוכרת למשקל הסביר.

אני לא ממש מצליחה לדמיין איך זה יהיה, בכל זאת, הכי מעט ששקלתי בשנות בגרותי זה משהו כמו שני קילו פחות מעכשיו, שזה משהו כמו אקסטרה שמונה אם אני שואפת למראה נורמלי. וכשאני אומרת נורמלי אני ממש לא מתכוונת אנורקסי. מי מכם שזכה להכיר את אחותי הקטנה והמהממת יודע על מה אני מדברת. בחורה שנראית מהמם, אבל רחוקה מלהיות רזה במונחים המקובלים בחברתנו המעוותת. אז בדיוק עכשיו פיטפטנו בטלפון ושאלתי אותה כמה היא שוקלת, והיא שוקלת שמונה קילו פחות ממני, שזה שני קילו יותר ממה שהיא בד"כ כי היא בחודש השביעי להריונה. כן, כן, המלכה הזאת מצליחה לשמור על הגוף שלה גם כשהיא בהריון, והיא נראית מהממת מתמיד. בקיצור, בין שמונה לעשרה קילו פחות מעכשיו זה היעד הסופי שלי. ותודה לאל על שומרי משקל ועל השיטה הכה שפויה שלהם. באמת ובתמים, זאת הדיאטה הכי בריאה שיצא לי אי פעם לעשות.

* * * * *

איזה כייף לגור בתל אביב, איזה כייף לעבוד מהבית, איזה כייף שיש לי עוד חברים שעובדים מהבית, ואיזה כייף שיש לנו ים, פה, ממש במרחק הליכה.

חסקה זאת ההמצאה הכי פוטוגנית של הישראלים

רספקט

סאן ג'אגלינג

תהייה קיומית

זהו, נגמר?

נגמר

Lester Burnham: I figured you guys might be able to give me some pointers. I need to shape up. Fast

?Jim Olmeyer: Are you just looking to lose weight, or do you want increased strength and flexibility as well

.Lester Burnham: Well.. I just wanna look good naked

* * * * *

מזמן לא דיברנו כאן על הדיאטה. ממש מזמן. יש מצב שיותר משנה. ולא בכדי. היתה עצירה, היתה תקופת שמירה לא רעה בכלל, ואז היתה עליה כן רעה בכלל.

השלמת חוסרים לקוראים הטריים:

באמצע נובמבר של לפני שנתיים הגיעו מים עד נפש ופצחתי בדיאטה נחושה. חמשת החודשים הראשונים היו אצל ד"ר דיאט, רופא תזונה שמתמחה בדיאטה ובשימוש בתוספים טבעיים לאיזון חילוף החומרים. הלך מצויין, משמעת עשר, ירידה מינוס תשע. אול אנד אול הייתי מאוד מרוצה מהדוקטור הטוב. רק מה, יקר. ומרוחק. ותלוי תוספים. ולקראת סוף התקופה אצלו הגיעה עצירת ירידה צפויה, שנמשכה מעט יותר מהצפוי, והרגשתי שהכל התבשל לקראת שינוי. אז שיניתי.

מאמצע מרץ עד אמצע אוגוסט הייתי בשומרי משקל. משמעת תשע, ירידה מינוס שמונה. אול אנד אול, ירידה של שבעשרה קילו בפחות משנה. ששעשרה, בעצם. ההפסקונת בין השיטות, וקצת אי התאמה במכשירי השקילה, התחלתי את שומרי משקל במינוס שמונה מהמשקל ההתחלתי.

ואז החלטתי לצ'פר את עצמי בהפסקה קצרה. מה גם שכבר ידעתי שאני עוזבת את העבודה, ועומדת להתחיל קורס ברמנים,  והיתה לי הרגשה שאני צריכה קצת הפסקה ממעקב יומיומי אחרי כל מה שנכנס לי לפה.

וההפסקה התארכה, וכשקלטתי שאני הולכת לחיות תקופה לא קצרה על החסכונות, נכנס גם השיקול הכלכלי. החלטתי שלא תהיה לי שום בעיה לחזור לזה לבד ברגע שארצה. המממ.. קצת טעיתי בעניין הזה.

אז כן, היתה תקופת שמירה מסוימת, עם התייצבות לא רעה על משקל של שניים-שלושה קילו מעל משקל הסיום בשומרי משקל, שזה המשקל בו הייתי לפני הטיול ועליו שמרתי עד כמה חודשים אחרי החזרה. בקיצור, משקל טוב להתייצב עליו להפסקת ביניים.

אבל אז הגיע איבוד השליטה. עם פרצי נסיונות דיאטה קצרים ובד"כ לא מוצלחים פה ושם. ואז, יום אחד, לפני שבועיים, עליתי על המשקל. וקלטתי שהעלתי את כל המשקל שהורדתי בשומרי משקל.. טוב, שקוף שכל אותו היום הייתי בדאון מטורף, אבל זה היה בדיוק מה שהייתי צריכה. סטירה מצלצלת לפנים. כאילו מה, סתם התאמצתי?! רק כדי לעלות את הכל בכמה חודשים של איבוד שליטה?! הייתי בקריזה על עצמי. והחלטתי שזהו, נגמרו דיאטות הבזק, נגמרו הויתורים העצמיים, ומה שהיה היה.

ולשמחתי, מאז אני חזרה בהקפדה.אני עובדת לפי השיטה של שומרי משקל, אני מוצאת שהיא הכי נוחה לי, הכי מרגישה בריאה ושפויה, הכי גמישה להתאים את עצמה לימים המשתנים שלי. בינתיים אני כבר במינוס שלוש, מה שאומר בשליש הדרך למשקל אליו הצלחתי להגיע בשומרי משקל. ברגע שאני אגיע לשם יש לי משהו כמו עשרה קילו נוספים לרדת, אולי טיפה פחות אולי טיפה יותר, זה כבר תלוי מתי אני ארגיש שהגעתי למשקל שנוח לי איתו. זאת טריטוריה חדשה מבחינתי. אם לא סופרים את שנות הילדות (ואני לא סופרת כי בכלל לא הייתי מודעת אז לגוף שלי), אף פעם לא הייתי רזה. אין לי מושג לאיזה משקל לשאוף (ואני לא מאמינה בחישוב הפשוט של משקל ע"פ גובה. יש מבני גוף שונים, וההבדלים עצומים). אין לי מושג איך זה מרגיש. אני רוצה לקוות שזה מרגיש קליל יותר, וקריר יותר. אני ממש בונה על זה שגוף רזה סובל פחות מהחום. שלא לדבר על הסקרנות שלי לגבי איך זה ישפיע על ההתנהגות שלי. נכון, בעולם מושלם זה לא אמור להשפיע, אבל בואו נהיה מציאותיים רגע, ברור לי שזה ישפיע. זה ישפיע על איך שהסביבה תתפוס אותי, ובהכרח זה ישפיע גם על התפיסה שלי את עצמי.

אז לא, זה לא רק הקטע של להראות טוב בעירום. זה המון דברים אחרים, פיזיים ונפשיים, שממש מסקרן אותי כבר לדעת איך הם בדיוק ישתנו.

אבל זה גם זה. בטח, למה לא.

* * * * *

ועכשיו לקטע הפרקטי.

אני חוזרת ללקט המלצות שומרי משקל מכל החברים, החברים לשעבר, וחברי הכבוד שיש כאן בספירה. מזמן לא גייסתי אותכם למשימת תמיכה.

אז קוקסט כבר צ'יפרה אותי בטיפ משמח שאדממה זה מעט נקודות (בדקתי בחוברת: 4.5 נקודות לשקית אדממה), ואדממה זה אחלה נישנוש למאנצ'.

אז אני אשמח לעוד טיפים ורעיונות נשנוש.

ואם יש דברים ספציפים לקיץ, בכלל טוב. למשל, אם מישהו יודע איך מחשבים נקודות של אייס קפה דיאט, מאלו שמוגשים ברשתות כמו ארומה והקופי בין, אני אשמח לתזכורת. ואם יש איזו גלידה ספציפית בעיר שאתם אוהבים ויודעים כמה נקודות היא, שתפו. בכלל, כמה שיותר מאכלים של הבחוץ, כאלו שנתקלים בהם כשמשוטטים בעיר, זה הכי יעזור. כי לשלוט על מה שאני מכינה בבית זה קל, הבחוץ זה הטריקי.

(אני מרגישה שאני חזרה בשוונג ובגלל זה אני טורחת להצהיר על זה קבל עם ובלוג. אני צריכה את התמיכה, אני צריכה להרגיש שיש מישהו שאני צריכה לדווח לו על ההתקדמות. זה נשמע קצת פאתט, אני יודעת, אבל זה פשוט עובד)