מי?
סיטי מה?
הממ.. זכור לי משהו על איזה בלונדה שהיתה פה איזו תקופה..
היה לה קטע חזק עם תל אביב, המלצות, תמונות, חתול ג'ינג'י שצולם באובססיביות, פעם ב אפילו קטע אישי, אבל וואלה נעלמה המלעונה.
ככה זה בלוגרים, באים והולכים..
* * * * *
כן נו, צודקים, נעלמתי. שום תירוץ מתקבל על הדעת מלבד הטריוויאלי. טיול וזה.
אבל בחיי שכן הייתי פה. אפילו התחלתי טיוטה שמדי פעם המשכתי, כל פעם קצת, פוקו אה פוקו, ואפילו נלחמתי בלא מעט מחשבים באינטרטנט קפה-ים כדי להקטין ולהעלות תמונות. אבל רוב הפעמים נשברתי וויתרתי..
הפעם אני נחושה!
הפעם יהיה כאן פוסט!
ואפילו בעברית!
ותודה למקלדת הוירטואלית שהביאתני עד הלום.
* * * * *
פעם אחרונה שכתבתי היתה אחרי החזרה מקובה. בחיי שזה מרגיש כמו לפני מליון שנה..
כל כך הרבה קרה מאז.
חודשיים וחצי של שכרון חושים במקסיקו שאהבתי אהבת אמת, ושהייתי יכולה להמשיך לטייל בה לנצח.
חופים מהממים, קריביים ופסיפיים, מתובלים בהרבה בירה וטאקילה ומזקל.
עיירות קולוניאליות עטורות קירות צבעוניים, תלבושות מקומיות משמחות עיניים, והכל בוהק וחי ופוטוגני בטירוף.
ופירמידות מאיה קסומות שתפסו אותי הרבה יותר חזק משציפיתי.
* * * * *
הקטע עם אתרי העתיקות של המאיה היה אחד היותר מפתיעים שהיו לי.
בד"כ אני ממש לא בקטע של ארכיאולוגיה. חצי שעה באתר ואני מאבדת את הריכוז. האתרים של המאיה לעומת זאת, כל אחד שראיתי רק גרם לי לרצות עוד. אולי בכל נפש יהודיה נחבאת משיכה קוסמית לפירמידות..
ועוד קטע מצויין באתרי המאיה, מלבד הפירמידות המרשימות שרובן מביאות אותך קצת יותר קרוב לשמיים, אלו האיגואנות.
בכל מקום, מוסוות היטב, ומרגישות לגמרי בבית. אני טוענת שהן נשמות מאיה עתיקות שנשארו לשמור על הבית.
* * * * *
טאקוס! קטנים ומגוונים, זולים ומעולים. אין, אין על טאקוס מקסיקנים.
אחח מקסיקו מקסיקו..
הנופים, האנשים, האוכל, החופים, הטקילה והמזקל, המסיבות והחברים.. כבר אמרתי שיכלתי להשאר שם לנצח?
אז איך בכל זאת הצלחתי לזוז הלאה? מיד.
רק עוד טעימונת קטנה לפרידה.
* * * * *
צ'יקן בס - אמצעי התחבורה הכי צבעוני ביקום
משהו כמו שבוע לפני התפרצות שפעת החזירים ההזויה עזבתי את מקסיקו ופצחתי במסע היבשתי לגווטאמלה.
שלושה ימים של שכרון חושים בשבעמאות אלף אמצעי תחבורה מקומיים מקרטעים.
לא הקטע הרגיל שלי, ממש לא. אני בד"כ תרמילאית מפונקת, וגם קצת אובר-מקפידנית כשמדובר בבטחון בנסיעות.
תוסיפו לזה את סיפורי הזוועה ששמעתי על גווטאמלה, ואני לא מדברת על צ'יזבטים ואגדות אורבניות, אני מדברת על סיפור מיד ראשונה על שוד דרכים כולל הפשטת התרמילאים קשירתם לעצים ביער ואפילו נגיעות לא ראויות פה ושם..
אז כן, היתה לי התלבטות רצינית אם בכלל להכנס לגווטאמלה, ואם כן אז אולי לא יבשתית, וכו.
ואז הגעתי לחוף הפסיפי ופגשתי את פרטנר הטיולים המושלם.
בחורון ניו-זילנדי מדליק ברמות על, בחור שהכרתי כחודש לפני כן בצד הקריבי של מקסיקו ונפגשנו מחדש בצד הפסיפי. גם טיילן בנשמה, גם אוהב שפות וכרגע חזק בקטע של הספרדית, גם מטייל עם גיטרה ומנגן מעולה, התאמנו כמו כפפה ליד מהרגע הראשון, וידעתי שאם נפגש מחדש בצד הפסיפי יש סיכוי טוב שנטייל הרבה זמן ביחד.
ואכן אחרי שבוע של סתלבט בחוף הפסיפי החלטנו לחצות ביחד את הגבול לגווטאמלה.
* * * * *
אני והמדליקיווי עדיין מטיילים ביחד.
טוב, לא ממש מטיילים, יותר חולקים שגרה מגניבה בעיר גוואטמלית מדליקה בשם שלה.
הגענו לכאן לפני כחודש ומשהו, ומהיום הראשון אנחנו גרים בבית מקומי עם "סבתא" גוואטמלית שמבשלת לנו אוכל משובח ומטפלת בנו באהבה.
בשלושת השבועות הראשונים שלנו למדנו כאן ספרדית, ועכשיו אנחנו קצת מתנדבים פה ושם ובעיקר נהנים מהעיר, מהספרדית, מהסלסה (קיבלנו כמה שיעורי חינם מביה"ס נדלקנו על הרעיון ועכשיו אנחנו לוקחים שיעורים בתשלום), מהנגינה (קניתי לי גיטרה יד שניה, מה שהולך להיות קצת תיזוז בנסיעות, אבל כמו שאומרים בספרדית - vale la pena), ומהבית רחוק מהבית.
הצ'יקאס של הקאזה, טיפאני ודולי, ב"מיטות" שלהן מתחת לתנור
והדובדבן שבקצפת, קנצ'ה! חתול הבית, שהתרגל אלי תוך שבוע שבועיים, ועכשיו הוא מתכרבל איתי כל הפסקת עישון בחצר
* * * * *
ומה הלאה?
מתי שהוא אני בטח אמצה את ההפסקונת שאני עושה כאן, אארוז מחדש את מוצ'ילתי, אעמיס על כתפיי את גיטרתי החדשה, ואחזור להיטלטל בדרכים.
מתי?
לאן?
עם מי?
רק לאל ולבודהה פתרונים.
בטיול ארוך כמו בטיול ארוך, אין באמת טעם ביותר מדי תכנונים. מתכננים בגדול, אבל בעיקר זורמים עם מה שקורה.
פילוסופיה לא רעה גם בלי קשר לטיול 
* * * * *
ואני אנסה להפציע כאן בתדירות קצת יותר סבירה.
בחיי שהתגעגעתי 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
)
