הפרעות אכילה כדרך חיים

עיניי נעצמות מלבדן, הן כבר לא ממושמעות להורואתיי.

חיוך מרוח לי על הפנים, הוא דבוק שם כבר כמה שנים.

אצבעותיי מטיילות על העצמות, מלטפות ולמלטשות כאילו היה עוזר, מידי פעם הן צובטות או מכות.

אוזניי פתוחות לכל הדעות אבל חלק קטן מאוד מדבר אלי.

אני יודעת שמבחוץ הכל נראה צבעוני ויפה

אבל מבפנים- מתים.

המצב רוח תלוי באוכל והאוכל תלוי במצב רוח

מה שולט אף אחד לא יודע

כולם עוזבים אותי, נעלמים..

נו בטח מי ירצה אותי?

הדיכאון זה אני