פוסט חדש, מופתעים? גם אנחנו.
אם לא היה יורד גשם זלעפות בחוץ כאילו אנחנו מינימום גרים באירופה, אם המדים שלי לא היו תלויים על קולב חורכים לי את העיניים ומזכירים שמחר צריך לחזור לבסיס, הייתי מוכנה להישבע שכל התקופה האחרונה כמעט ולא הייתה.
וכל זה התחשב בעובדה שהתעוררתי הבוקר בבית ועוד שעה וחצי אני מתכוננת ללכת למשמרת ערב במכון גאוקרטוגרפיה (אני כבר יכולה לתאר את סימני השאלה שעולים על פניכם). בדיוק כמו שזה היה לפני שעליתי על נעליים גבוהות, למדתי ראשי תיבות מיותרים וצהל היקר סימן אותי באות ''צ'' ענקית בעכוזון.
בשביל שלא תחשבו לרגע שאני חפשנית מלידה (מה פתאום!) אצדק ואומר שלקחתי יום חופש (גם לפקידות חשובות כמוני מותר), שהאמת היה מיועד מלכתחילה בכדי לנסוע לאיזה טיול עם איזה מר בחור שמצא חן בעיניי לאחרונה.
חבל רק שמר בחור החליט להיות אידיוט ולזרוק אותי בסוף שבוע הכי קשה שהיה לי מזה תקופה.
טיפ למין הגברי היקר (שברגעים אלו אני מתנהגת כמו ילדה קטנה ומתיימרת לשנוא ולא לבטוח בכולם), אם אתם מתקשרים להגיד לבחורה שאתם עדיין מאוהבים באקסית שלכם, לפחות שימו לב באיזה מצב רוח היא עונה לכם, כי אולי במקרה ככה בטעות, מת לה הכלב באותו היום, חיה יקרה שהייתה כמו אח שלה בעשר שנים האחרונות. ואולי זה לא הזמן הכי המתאים להגיד לה ''שמעי אני עדיין מאוהב באקסית שלי'', כי ביום אחר אולי הבחורה הייתה מבליגה, אבל באותו יום היא תשנא אתכם יותר מתמיד.
וטיפ לעצמי: תפסיקי להתעסק עם היפים ונתנייתים. זה אף פעם לא נגמר טוב.
אז אחרי תקופה לא נעימה בחיים, החלטתי להתאפס על עצמי וקודם כל למצוא עבודה. כי אם כבר יש פנאי שנוצר מהצבא, לפחות ננצל אותו למעשים טובים.
אני מתארת לעצמי שאם הייתי בחור הייתי מגרבצת כל יום מול הטלווזיה וממשיכה להתלונן על המשכורת הזעומה של צהל ללא עשיית כל צעד בנידון.
אבל בגלל שאין לי את היכולת לגרבץ, וכי להתבטל זה כמו קללה בשבילי.
חזרתי לעבוד בגאוקרטוגרפיה, כי כל כך התגעגעתי לאנשים מוזרים שעונים על שאלות מוזרות בהתקלה, מעמידים פנים שיש להם כ''כ הרבה עיסוקים מעבר ללענות לסקר שלי, אבל עדיין ממשיכים לשתף פעולה.
וגם כמה אפשר להעביר את הזמן במירמור על כמה שיש תקופות כל כך מסריחות.
הי, לפחות חזרתי לכתוב.
(ולא רק בבלוג).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האישה
