משהו כמו חודשיים עברו מאז שהתחלתי את הדיאטה המסודרת עם הדיאטנית שלי, וזה מרגיש הכי נכון והכי טוב בעולם. המרחק למשקל היעד הולך ומצטמצם, ואפילו ירדתי במידת המכנסיים שלי, סוג של פידבק חיובי. אחרי הכל המראה משקרת והמספרים לא.
כשהתחלתי את הדיאטה הכל היה קל ונעים, אכלתי לפי תפריט מסודר והתעמלתי כמו שצריך.
אפילו משפחת השמנים שנולדתי לתוכה למדה לקבל שבשביל הבת שלהם קונים קוטג' שלוש אחוז, לחם קל ויוגורט של אפס אחוז.
אפילו אמא הפסיקה להתלונן והתחילה להכין אוכל בריא יותר בבית, היא אף גיוונה בתפריטים נהדרים שלא גרמו לי להרגיש מקופחת על כל מאכל הג'אנק שאני אוהבת ובכל זאת הפסקתי לאכול.
עם החזרה לבית הספר מאז השביתה הארורה, התחיל להיות קצת קשה, וכאילו אין די בעובדה שאין כוח ואת הזמן להתעמל אחרי הלימודים, הנסיעות והעבודה. נראה שכל העולם ואחותו הבכורה החליטו לתת קפיצת ראש לצלחת שלי.
או יותר נכון לקופסאות המזון שאני סוחבת לבית ספר. וכמובן, כמו בכל חברת אנשים, לכולם יש תמיד מה להגיד.
אנשים שמגחכים, שצועקים עלי להפסיק עם זה, לאכול מה שבא לי ולהפריז בספורט, ובעיקר אלה שבכל יום זורקים ''איכס'' על כל מה שנכנס לי לפה.
מסתבר שכל אחד הפך למומחה בתזונה, וכולם מבינים הרבה יותר ממני ובטח שיותר מהדיאטנית שבמקרה עשתה תואר במקצוע.
אבל איכשהו למדתי להתעלם, בידיעה ברור שמתישהו אוכל להגיד להם יפה ''אמרתי לכם''.
ולחיך בזדוניות.
וחוץ מזה כמה פעמים אפשר לומר לאנשים, שממש לא נעים לך כשהם אומרים ''איכס'' על האוכל שלך.
***
התחלנו ללמוד חיבור בבית הספר, מקצוע שנראה כתמים ומבטיח מאה בקלות.
אך לא כך הדבר, המקצוע הארור הזה מצליח בכל פעם להפוך אותי לפצצת עצבים מתקתקת.
תיקחו כמה ילדים חכמים, תדחפו אותם לכיתה תחת ההגדרה ''כיתה מדעית'', תדחפו להם כמה מילים מפוצצות למוח כמו ''כדלקמן'', הושיבו אותם מול משימה בחיבור.
וקיבלתם את כל הפלצנים שלא הספיקו להגיע למערכת הארץ בגלל גילם הצעיר.
ואיך אפשר להתעלם מהנושאים הנדושים האלה ''אלימות בישראל'' הוו, הפתעתם אותי, באמת שלא ציפיתי למשהו מתחוכם יותר.
ואני, אחת שתמיד אהבה לכתוב, ותמיד היה לה סגנון שונה שאחרים שיבחו, כותבת חיבור ומקבלת הוראה לתקן אותו מהר.
ולמה זה? כי הוא לא תואם לכללי הכתיבה החיבורית.
כנראה שגם כתיבה הוא מקום עם כללים נוקשים, ובלי מילים כמו ''כדלקמן'' אתה לא שווה הרבה.
איכס.
פעם הבאה אני מגישה למורה חיבור עם מליון מילות פסיכומטרי, וחסר לה שהיא תגיד שזה נוגד את כללי הכתיבה.
***
אחרי הכתבה שלי בתקשורת שזכתה לביקורת נוקשה, והזכירה לי כמה שאני נוראית בלקבל ביקורת עלה בי הרצון לתת את כול כולי לסרט בגרות, להפציץ מול הבוחנים ומול המורים שמנחים אותי.
להראות להם, ואולי בעיקר לעצמי שאני מסוגלת להרבה יותר, שאני יכולה גם ליישם וללמוד מביקורת ולא רק להתעצבן עליה.
אז מצאתי נושא נורא חביב ומצחיק לסרט שלי, ואני מתכוונת ללכת איתו עד הסוף, ומול הסיפורים הקשים שחברי למגמה בוחרים להראות, אני אביא סוג של קריצה לצופים.
אז שיהיה לי בהצלחה?
זאת שהצטננה לה.
האישה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האישה