אישה טיפשה מטבח מיטה

האפרוריות הזאת בחוץ משרה מצב רוח רומנטי נורא, ואינני מתכוונת בהכרח לרומנטיות במובן של אהבה, מין וזוגיות. רומנטיות של שלווה וקבלה.

אני מאוד מקווה שקוראי היקרים יודעים לנצל את ימי השבת הקסומים הללו, והם יושבים בבית עם כוס תה חם ותוכנית טלוויזיה משעשעת, או אף סוחטת דמעות. לפי הטעם כמובן.

אפשר להתכרבל גם עם ספר טוב, כל סוג של ספר, כל עוד זה לא ספר מתמטיקה, הכל הולך.

ויש כמובן את כל לחוצי הבגרות, ואני בניהם, שברגעים אלה יושבים ופותרים אלפי תרגילים. איכס, מתמטיקה זה מקצוע ארור.

במיוחד כשאין לך את היכולות לכך, וכמו טיפשה אני צריכה לגשת בפעם השלישית לשאלון 05, והאמת? מנקר בי ספק שאכן זו תהיה הפעם  עם ציון שירצה אותי ויגרום לי לחגוג עד אור הבוקר.

טוב, הגזמתי, עד אור הבוגר לא נחגוג בגלל מתמטיקה, אבל בהחלט יהיו כמה אקסטרה חיוכים.

ואו, תראו אותי, חודש שלם כמעט שלא כתבתי, והנה כבר התחלתי להתלונן לכם כמה מתמטיקה זה חרא, במקום לספר לכם מה עובר עלי, כי בסופו של דבר, לא כל החיים מתמטיקה וטוב שכך.

אז נכון שאני נורא לחוצה ומרגישה כמו במרוץ נגד הזמן, מרוץ שאני כמובן מפסידה בו, ואני בן אדם ששונא להפסיד דרך אגב.

אבל כשעוצרים לרגע בתוך המרוץ, ומביטים על מה שעבר, על מה שעוד מצפה, אני יכולה בהחלט לומר שטוב לי.

אחרי הכל, לכל מטבע יש שני צדדים.

אז מצד אחד יש את המורות שמעבירות כל חשק להוציא תעודת בגרות ראויה (כי הרי הן במילא ייקחו את הקרדיט ללימוד ה''מרתק'' שלהן), אבל מצד שני יש את החברים שצוחקים ומשעשעים בהפסקות, וגורמים להיכנס לכיתה בחיוך.

ונכון שמצד אחד יש את הנסיעות, ולפעמים כמה ימים רצופים מחוץ לבית, אבל הי, זאת יופי של הכנה לצבא.  מה שווה כל הכושר קרבי הזה, מול ההכנה המנטאלית שאני עוברת.

וכבר ממש אין מה לדבר על כל האנשים המיוחדים שפגשתי, ואני ממשיכה לפגוש ולהכיר במסגרת הלימודים, הנסיעות, ובכלל במסגרת כל מה שקורה לאחרונה.

זה נהדר להכיר אנשים, זה תורם ומפתח את הדמות האנושית שאנחנו מייצגים בפני החברה.

חוץ מזה, הכל בהחלט זורם על מי מנוחות, שום דבר מיוחד לא קורה, ואולי כי אני לא מאפשרת לשום דבר לקרות ורק מחכה שהתקופה הזאת תיגמר כדי שאפשר יהיה להמשיך להתפתח בתחומים שהם מעבר ללימודים.

קצת חבל לי שלאחרונה לא היה לי את הזמן לשבת ולעדכן את הבלוג כמו שצריך, המון מחשבות מתרוצצות לי בראש, מילים קצרות וארוכות שמתחברות לשורות המרכיבות אלפי פוסטים.  

פוסטים שנשארים אצלי בראש, רק כי אין את הזמן לשבת ולהתחיל לנסח את הכל במחשב.

והאמת, עלי להתוודות שגם למורה שלי לחיבור יש צעד גדול בדיכוי הכתיבה שלי, אני שונאת לכתוב בצורה פלצנית כדי שיגידו לי שאני כותבת טוב.

וכשאני כותבת מהלב, מהראש ועם הרבה סרקאזם טבעי, זה מקבל ציונים של שישים ושום הערכה.

לעזאזל עם זה.

האישה.

שנשארת סלב גם כשהיא לא מעדכנת.