דמיינו לכם עכשיו את הסצנה הבאה,
אני יושבת המומה, מכסה את פי הפעור בכף ידי ואחרי כמה דקות של קיפאון, מתחילה לחבוט בעצבים במקלדת, לאחר מכן בראשי ולמלמל ''טיפשה.. טיפשה.. טיפשה...''
מוכר לכם? ככה מתנהג אדם הנתקף בזעם לאחר שהוא ישב שעה, ניסה למצוא מילים מתוחכמות ומשפטים נורא שנונים כדי לכתוב פוסט לבלוג שלו. ואז בשלבי העריכה פשוט סגר לעצמו את חלון העריכה.
ללא שמירה וללא רחמים.
מה בסה''כ רציתי?
לכתוב פוסט? לספר על שבוע הספר? להראות קצת סימני חיים בסביבה הטכנולוגית המטופשת הזאת?
אוף.
מחדש...
שבוע הספר הוא שבוע קשה למדף הספרים של, לארון הבגדים שלי ולחדר כולו.
אני פשוט אוהבת ספרים, אני אוהבת לקנות ואני אוהבת לקרוא. זה משתלב יפה ביחד.
אני אוהבת לקנות ספרים יותר מבגדים ולקים, ואני קונה הרבה משניהם יחד.
בשנה שעברה אני לא חושבת שפקדתי את שבוע הספר מסיבות כאלה ואחרות (לא משהו שמנע ממני לפקוד על בסיס קבוע את חנויות הספרים הפזורות בקניונים) כנראה שזו הסיבה היחידה שנכנסתי לכזה אטרף של קנייה.
קשה לי לעמוד מול דוכן שמציעה לי ''ארבעה ספרים במאה'' ולקנות ממנו רק שניים.
נכון, אני לא צרכנית נבונה ואני צורכת כמויות מיותרות מכל דבר, ובכל זאת הידיעה הזאת לא מונעת ממני לקנות פה כמה ספרים כדי להשלים לרבעיה ובדוכן הבא לקנות כמה כדי להשלים לשלשה.
בסופו של דבר יצאתי עם שקיות עמוסות בשמונה ספרים, שדדתי את בן זוגי (שחזר מתוסכל ועמוס ספרים אף הוא) בעוד כשלושה, ויחד עם אלה שכבר חיכו לי על המדף בבית יש לי כיום בסה''כ עשרים ושלושה ספרים חדשים שמחכים רק לי.
האם אני משוגעת? ייתכן.
האם אני חנונית? ללא ספק.
אני אוהבת להיות חנונית מהדור הישן, אני לא יכולה לסבול ובעיקר לא יכולה להבין את כל הטכנולוגיות שבאות להחליף את הספר. לא יכולה לקרוא בפלאפון שלי ולא מנהלת ספריית קריאה טכנולוגית.
הפרט הטכנולוגי היחיד שמשותף לי ולחווית הקריאה של פעם, זה רשימת הספרים שמחכים לי לקריאה, אותה אני מנהלת בפלאפון האהוב שלי.
וזה בעיקר על מנת למנוע בלבול ולקנות ספרים זהים פעמיים (כן... זה כבר קרה לי)
אני אוהבת לדפדף, אוהבת להריח את ריח הספר החדש, אוהבת לקרוא במיטה ולהתהפך עשרות פעמים מהבטן לגב והגב לבטן רק כי הידיים מתעייפות. ועם כל המרמור על הוצאות הספרים בארץ ועל הצרכן הישראלי הבור, אני מוכנה לשלם על החוויה הזאת מכירים מופקעים.
אני אוהבת להתלהב ולחלוק חוויות עם אנשים שקוראים ספרים, אני אוהבת לקרא המלצות בעיתונים, אתרים וכל מקום אחר. אני אוהבת לבחון את אמינות המוכר בדוכן ו/או בחנות הספרים ע''י שאילת שאלות בנוגע לדעתו על ספרים שאהבתי יותר או פחות.
אני בעיקר לא יכולה לסבול בורות של אנשים שלא מבינים את התלהבותי מקריאה, ומעדיפים לשחק אנגרי בירדס ברכבת (ואני מאוד אוהבת את המשחק המטופש הזה) ומאנשים שמרימים גבה ומצחקקים כשאני חוזרת מאושרת משבוע הספר.
כן, למרות המסחור, למרות הלחץ והמחירים שלא באמת זולים, נהנתי.
אולי כי לכל זה הוסיף בן זוגי האהוב, שלקח אותי אחרי השיטוט המתיש בדוכני הספרים לאכול סושי משובך במסעדת אונמי (ת''א).
לסיכום אקדיש לכם שורה שאני לא מפסיקה מלהריץ בראשי, מתוך ספר מדהים שאני קוראת עכשיו,
משחקו של המלאך- קרלוס רואיס סאפון:
''הטיפשות היא מחלה חשוכת מרפא''.
ועל מה אתם ממליצים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האישה