אישה טיפשה מטבח מיטה

אני מתצלת על חוסר היכולת שלי להתחייב, אני פשוט לא טובה בזה במיוחד.

חוץ ממחויבות שלי כלפי הבן זוג שלי, כלפי הפלאפון שלי (סתם כי הוא משמש תחליף טכנולוגי לכלב), לעצמי ולהורים שלי (כי פשוט חייבים) אני פשוט לא טובה מבמחויבויות.

אולי זה קשור לעובדה שאני פשוט משתעממת בקלות, אני משתעממת מאנשים, מאירועים, מאוכל, מסיטואציות ופשוט מהכל.

זאת הסיבה שהנוכחות שלי בבלוג הזה היא כמו רוח רפאים, באה, משאירה חורבן ועוזבת.

באמת שאני רוצה לכתוב ולהוציא את כל המרמור הרב שיש לי על העולם, אבל אני פשוט איכשהו לא מגיעה לזה.

רגע של חוסר ריכוז:

אני לא מפסיקה לחשוב על כמה הכיסא והשולחן של הבן זוג שלי לא נוחים לעבודה, וביחד עם הלפטופ אני מנסה לנדוד ברחבי החדר למצוא פינת ישיבה נוחה.

 אז מה עבר עליי לאחרונה? אני חושבת שהדבר הכי מחולל שקרה לי זה ששדדו אותי . והשאירו אותי ערומה לחלוטין כלכלית וטכנולוגית.

אז איך זה קרה? אני והחבר ניצלנו את יום ראשון של ערב פסח (ב) שסוף סוף היה חמים ונעים יחסית לסוף חודש אפריל והחלטנו שאנחנו הולכים לתפוס שכבת צבע ראשונה בים. כמובן שהשארתי את התיק שלי, מלא בשלל באוטו (הרי ידוע שגונבים בים..)

וברוב חוכמתי קברתי אותו מתחת לכמה שמיכות במושב האחורי.

מכירים את ההכחשה של ''לי זה לא יקרה?''.

אז לי זה כן קרה.

חזרנו אחרי כמה שעות לרכב, אחרי שכל הדרך הייתי נורא מרוצה מתגובות של הסובבים לבגד ים החדש שלי.

ופשוט לא מצאתי את התיק, בלי חלון שבור, שום דבר שחסר, רק התיק.

לאחר מכן במשטרה התגלה כי אכן פרצו בעזרת מברג את הרכב (ותודה ליצרני שברולט) ופשוט גנבו לי את התיק, עם שני טלפונים, משקפי שמש שלורסצ'ה, משקפי ראיה וארנק מלא שכלל כסף, כרטיסי אשראי, רישיון נהיגה, ת.ז וכו וכו.

לקח לי מעל חודש לשחזר את הכל.

על המירס הצבאי נשפטתי, על הפלאפון האזרחי רבתי עם סלקום ועברתי לאורנג והתחדשתי בסמסונג גלקסי S

תז ורישיון נהיגה השלמתי אחרי תלאות ביוקרטיות של מדינת ישראל, מדינת ההגיון השולט (לא באמת)

ובעיקר נגרמה לי הרבה עוגמת נפש שהסובבים אותי פשוט לא הבינו.

היום אני בעיקר נהנת מכל החידושים שבאו בעקבות הגניבה, צוחקת על הסיטואציה הרבה.

יודעת שרק לי דברים כאלה קורים.

עוד דקה דקה של חוסר ריכוז:

אז הכסא לא נוח, המיטה לא נוחה, הספא לא נוחה.

איך מתרגלים לעבוד עם לפטופ וחדר לא נוח בעליל?

אולי אני זקנה מידי למחשבים שהם לא מקובעים למקום אחד.

אני מפגרת טכנולוגית.

שיהיה לכם סוף שבוע נהדר,

חג שמח, צום קל

ניפגש בשמחות

וכו וכו וכו

אתם יודעים מה זה אבסורד? זה ששדרות וישובי עוטף עזה רגילים להפגזות, וכשזה מגיע לבאר שבע כולם לוקחים את זה נורא קשה.

אבסורד זה כשאליצור רמלה חוגגת ובירושליים אנשים שוב מדממים על מדרכות.

אבסורד זה כשאני אומרת לחיילות שלי שלא הולכים הביתה כי זה הזמן למה שעבדנו והתכוננו אליו עד כה, והם בוכות לי כי נהרס להן החמשוש.

אבסורד זה שהחבר הלוחם של X מוקפץ, וY מתבאסת כי שלה לא יצא עכשיו שבת בגלל ש''יטחן שמירות'' במקום החבר היקר של X וחבריו.

אבסורד זה  חמישה אנשים מבודדים מהעולם שגרים בוילה אחת, מצפים לגמר, למחיאות כפיים, לנצחון המתוק. חמישה מתמודדים שלא מבינים לאיזו מציאות מבלבלת הם חוזרים.

החיים במדינת ישראל הם אבסורד.

אנשים אדישים חיים טוב יותר, לא?