לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

אישה טיפשה מטבח מיטה


רוסייה עם עצבים של אסיר מרוקאי, כותבת בלוג תוך כדי ניגוב המקלדת מהמרמור שנשפך לה מהאוזניים, מקווה שזה לא מזיק לטכנולוגיה, רק לאנשים. ממורמרת על החיים, על המזג אוויר, על האנשים ועל הכלב של השכנים. מרמור זה מהות החיים. לא?

Avatarכינוי:  האישה

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2011    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

אבסורד


אתם יודעים מה זה אבסורד? זה ששדרות וישובי עוטף עזה רגילים להפגזות, וכשזה מגיע לבאר שבע כולם לוקחים את זה נורא קשה.

אבסורד זה כשאליצור רמלה חוגגת ובירושליים אנשים שוב מדממים על מדרכות.

אבסורד זה כשאני אומרת לחיילות שלי שלא הולכים הביתה כי זה הזמן למה שעבדנו והתכוננו אליו עד כה, והם בוכות לי כי נהרס להן החמשוש.

אבסורד זה שהחבר הלוחם של X מוקפץ, וY מתבאסת כי שלה לא יצא עכשיו שבת בגלל ש''יטחן שמירות'' במקום החבר היקר של X וחבריו.

אבסורד זה  חמישה אנשים מבודדים מהעולם שגרים בוילה אחת, מצפים לגמר, למחיאות כפיים, לנצחון המתוק. חמישה מתמודדים שלא מבינים לאיזו מציאות מבלבלת הם חוזרים.

 

החיים במדינת ישראל הם אבסורד.

 

אבסורד הוא סיטואציה, שאינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. האדם נתקל לא פעם בתופעות אבסורדיות, ועשוי להגיב עליהן בדרכים שונות: גיחוך, פליאה, פחד. אבסורד הוא פעמים רבות עניין סובייקטיבי: סיטואציה שנראית אבסורדית בעיני צופה מסוים עשויה להיראות כהגיונית ביותר בעיני צופה אחר.

ותודה למילון אבן שושן.

במלחמת לבנון השנייה הייתי בתיכון, גרתי בזמנו בנתניה והייתי נערה מלאת הורמונים במרכזו של החופש הגדול.
אני זוכרת את עצמי אוהבת, מתאכזבת, בוכה, מחייכת ובעיקר שוכבת עם החבר הזמני ההוא בטיילת, ומבטי נודד בין הים הרגוע, בין המתרחצים לבין המסוקים שלא הפסיקו לחוג בשמיים.
אני זוכרת את המשפחות מהצפון שהגיעו להתארח במרכז, אז נתניה הייתה מרכז.
היום כבר אין דבר כזה מרכז.

זה גם היה אבסורד.

אני לא מצליחה להבין איך מדינה כל כך קטנה יכולה להיות מלאת אבסורדים, מפולגת ולא בכוונה.
איך אנשים משחקים, מנצחים, מפסידים, צוחקים, עצובים. ואחרים בורחים למקלטים.
איך תושבי ירושלים חוזרים לפחד הזה ששורר בתקופות של פיגועים, ותושבי תל אביב ממשיכים לחגוג ולהגיד ''לי זה לא יקרה''.
איך תושבי איוש נוסעים בכבישים ומסתכלים בחשדנות על כל שחום עור, וכשעוברים את מחסום חוצה שומרון נושמים לרווחה.

אני לא מצליחה לעכל את זה,
זה מעיק לי כמו גוש בגרון.
אז נכון שאי אפשר להפסיק את החיים, אי אפשר גם להתעלם לגמרי. אבל איך ממשיכים?
בכל שנות חיי לא הרגשתי כל כך מבולבלת, אולי כי עכשיו אני יותר מבינה את משמעות הדברים, אולי כי אני מכירה יותר אנשים.
אולי זה הדרגות האלה על הכתפיים שפעמים רבות אני מצטערת עליהן, אבל עכשיו אני מבינה יותר מתמיד את גודל האחריות.

אף פעם לא התאכזבתי ככה מתגובות של אנשים בתקופות כאלה לא קלות.
כנראה שאין די לאטימות ואין גם די לרגישות והאכפתיות שלי.

העיקר לא לקחת ללב.
אנשים אדישים חיים טוב יותר, לא?אוף

נכתב על ידי האישה , 25/3/2011 17:19   בקטגוריות האח הגדול, תמונות, ביקורת, צבא, אכזבה, אבסורד  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Avital 85 ב-27/3/2011 17:14
 



חינוך על אנורקסיה לתלמידים בכיתה ו'


תארו לכם את הסצנה הבאה: האישה יושבת ומלמדת ילד קטן להביע מילים באנגלית כמו שצריך.

הוא עושה זאת תוך כדי לעיסת סוכרייה, ומייד בסיום הלעיסה, כשעטיפות של שלוש סוכריות אחרות נמצאות על השולחן, הוא מודיע לי בחגיגיות:

''אני חושב שאני נהיה אנורקס, אני בקושי אוכל משהו''.

 

לו היינו בסרט אנימה אותנטי, הייתם רואים את הדמות שמייצגת אותי, נופלת מהכיסא וטיפה יוצאת מהמצח שלה, בעוד שעיניה מתכווצות.

מאיפה לעזאזל, ילד תמים בכיתה ו' מודע למושג ''אנורקסית'' ו''בולמית''.

מסתבר שהילדים עוברים שעות חינוך בנושא. בעוד שבית הספר בטוח שבשיעורי חינוך כאלה, הם יושבים ומונעים תופעות אלה בעתיד.

הם לא מודעים לכמות הרעיונות החדשים שהם מכניסים לילד לראש.

יופי, ילד בכיתה ו' מודע למושג ''בולמית'' ויודע לדקלם בעל פה, ולתאר בחורה שאוכלת הרבה, והולכת לשירותים להקיא.

 

על מה לעזאזל חושב משרד החינוך במקרים כאלה.

אה, סליחה, הם היו עסוקים בלריב עם מורים של התיכונים, ושכחו שיש עוד דור שצריך לגדל.

 

***

 

עדכוני אורגיה טריים:

מסתבר שהשמועות לא רק מופצות ומגיעות לתלמידי כיתות י''ב, הן גם, מקבלות שינוי צורה ומגיעות במשפטים של:

 

''מה שמעתי גרישה היה עם שתי בחורות בחדר''

 

ממממממ......

כנראה היה משהו שפספסתי בזמן שנרדמתי.

 

***

וקצת לפני שהמורות שולפות נשקים ומרססות בכל השכבה שלנו.

תנו לי לעניין אתכם בכמה תמונות מאיזה נסיעה (הזויה במיוחד) לבית המשפט העליון בירושלים.

בזבוז של יום זה ממש לא היה.

 

כמה טוב שיש חברים, שלא משנה מה, עוזרים להעביר את הכל ברינה ובשמחה.

 

מממממ........ שוקעת במחשבה עמוקה חחחח 

 

 החברים הכי הכי.

 

 

קטה.

שופטת על.

 

 

בית המשפט יעמוד לדום.

 

 

נשיקה ליאיר החתיך.

 

 

שיהיה לכם המשך ערב נעים.

האישה

נכתב על ידי האישה , 19/2/2008 20:53   בקטגוריות תמונות, בית ספר, הפרעות אכילה  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Shpitznaz-it ב-26/2/2008 22:05
 



האישה בשלישייה


בשבוע שעבר הוזמנתי למסיבת יום הולדת בבית של חבר עשיר. אחרי שהודעתי לו שיש לי דברים חשוב יותר לעשות, ואחרי שהקרבתי חמישים שקלים חדשים למען המסיבה, התלוננתי על שמכריחים אותי לצאת מהבית  בתישע בערב (ומה לעזאזל השעות האלה).

התלבשתי והתהדרתי וכמובן התייצבתי בזמן הנתון בתחנה מרכזית נתניה.

משם עלינו למוניות ונסענו למסיבה.

אני באמת לא אתחיל לעשות פה סקירה של מה היה, מה עשינו, כמה שתינו, מה הקאתי ואיפה. אספר לכם רק שאני, יאיר וגרישה הלכנו לנוח קצת באחד החדרים.

ומכיוון שאנשים החליטו להיות מטרידים, החלטנו להבריח אותם בקולות זימה.

גרישה צעק בקולי קולות, יאיר עשה קולות רקע גם בשבילי, ואני צחקתי.

 

מה יצא מזה?

 

לפניכם ציטוטים של נוכחי המסיבה.

תשפטו את תגובותיהם בהתאם.

 

''היתה גם שלישיה.

קטה, גרישה ויאיר.

חהחה.

חהחה.''

 

''הזוג הרועש ביותר: נו, הם לא היו ממש זוג... הם היו יותר בכיוון של שלישיה. גרישה, יאיר וקטה. שיהיו בריאים.''

 

(Oueen Nothing)

 

***

פרס ל"זוג" הכי רועש בלילה הולך ל...:

לשלישיה... (אני לא אנקוט בשמות, למרות שקסי כן.)

איכס!

 

(Shpitznaz-it)

 

***

 

ועכשיו השאלה שנשאלת, היא, אם אנשים היו באמת עושים אורגיה האם הם אכן היו צורחים בקולי קולות ולא דואגים לנעול את הדלת?

אח... כמה שאנשים לא מבינים את ההומור של יאיר וגרישה.

ובעיקר חושבים מה שנוח להם לחשוב.

 

אבל נו מילא, העיקר היה מצחיק.

ובעיקר לא נשכח מבחינתינו, ומבחינת כל אלה שלא ישכחו את ה''שלישייה''.

 

דבר מטריד נוסף אגב, שאנשים באמת זוכרים איך קוראים לי, ומי אני.

ואני, טוב אני גרועה בשמות. אז אין לי מושג מי זה מי.

 

ועד שיהיו תמונות, הנה תמונה אחת שלי, ''בשמלה אדומה ובלי צמות'' הא.

 

 

שלכם.

האישה.

 

 

נ.ב: שלא יהיה אי הבנות. היה הכי כיף בעולםםםםם. 

נכתב על ידי האישה , 13/2/2008 21:35   בקטגוריות חוויות הזויות, חברים, תמונות  
47 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של מורנדבוש ב-25/3/2008 17:40
 




דפים:  
26,912
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , פילוסופיית חיים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות להאישה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על האישה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)