אישה טיפשה מטבח מיטה

אני מתצלת על חוסר היכולת שלי להתחייב, אני פשוט לא טובה בזה במיוחד.

חוץ ממחויבות שלי כלפי הבן זוג שלי, כלפי הפלאפון שלי (סתם כי הוא משמש תחליף טכנולוגי לכלב), לעצמי ולהורים שלי (כי פשוט חייבים) אני פשוט לא טובה מבמחויבויות.

אולי זה קשור לעובדה שאני פשוט משתעממת בקלות, אני משתעממת מאנשים, מאירועים, מאוכל, מסיטואציות ופשוט מהכל.

זאת הסיבה שהנוכחות שלי בבלוג הזה היא כמו רוח רפאים, באה, משאירה חורבן ועוזבת.

באמת שאני רוצה לכתוב ולהוציא את כל המרמור הרב שיש לי על העולם, אבל אני פשוט איכשהו לא מגיעה לזה.

רגע של חוסר ריכוז:

אני לא מפסיקה לחשוב על כמה הכיסא והשולחן של הבן זוג שלי לא נוחים לעבודה, וביחד עם הלפטופ אני מנסה לנדוד ברחבי החדר למצוא פינת ישיבה נוחה.

 אז מה עבר עליי לאחרונה? אני חושבת שהדבר הכי מחולל שקרה לי זה ששדדו אותי . והשאירו אותי ערומה לחלוטין כלכלית וטכנולוגית.

אז איך זה קרה? אני והחבר ניצלנו את יום ראשון של ערב פסח (ב) שסוף סוף היה חמים ונעים יחסית לסוף חודש אפריל והחלטנו שאנחנו הולכים לתפוס שכבת צבע ראשונה בים. כמובן שהשארתי את התיק שלי, מלא בשלל באוטו (הרי ידוע שגונבים בים..)

וברוב חוכמתי קברתי אותו מתחת לכמה שמיכות במושב האחורי.

מכירים את ההכחשה של ''לי זה לא יקרה?''.

אז לי זה כן קרה.

חזרנו אחרי כמה שעות לרכב, אחרי שכל הדרך הייתי נורא מרוצה מתגובות של הסובבים לבגד ים החדש שלי.

ופשוט לא מצאתי את התיק, בלי חלון שבור, שום דבר שחסר, רק התיק.

לאחר מכן במשטרה התגלה כי אכן פרצו בעזרת מברג את הרכב (ותודה ליצרני שברולט) ופשוט גנבו לי את התיק, עם שני טלפונים, משקפי שמש שלורסצ'ה, משקפי ראיה וארנק מלא שכלל כסף, כרטיסי אשראי, רישיון נהיגה, ת.ז וכו וכו.

לקח לי מעל חודש לשחזר את הכל.

על המירס הצבאי נשפטתי, על הפלאפון האזרחי רבתי עם סלקום ועברתי לאורנג והתחדשתי בסמסונג גלקסי S

תז ורישיון נהיגה השלמתי אחרי תלאות ביוקרטיות של מדינת ישראל, מדינת ההגיון השולט (לא באמת)

ובעיקר נגרמה לי הרבה עוגמת נפש שהסובבים אותי פשוט לא הבינו.

היום אני בעיקר נהנת מכל החידושים שבאו בעקבות הגניבה, צוחקת על הסיטואציה הרבה.

יודעת שרק לי דברים כאלה קורים.

עוד דקה דקה של חוסר ריכוז:

אז הכסא לא נוח, המיטה לא נוחה, הספא לא נוחה.

איך מתרגלים לעבוד עם לפטופ וחדר לא נוח בעליל?

אולי אני זקנה מידי למחשבים שהם לא מקובעים למקום אחד.

אני מפגרת טכנולוגית.

שיהיה לכם סוף שבוע נהדר,

חג שמח, צום קל

ניפגש בשמחות

וכו וכו וכו

אני בן אדם רדוד נורא, קחו אותי לאיזה פאב מחוץ לעיר, תשקו אותי במשהו על בסיס טקילה, קחו ממני מאה שקל והנה אני מרוצה עד מעל הראש.

ובמילים אחרות, אחרי חרא שבוע, בא לו סוף שבוע לא רע בכלל, וכרגע אני רק נמצאת בתהיות לגבי השבוע שעומד לבוא.

אבל לחשוב יותר מידי זה לא בריא, ולשעמם אתכם למוות בכתיבת שטויות ברצף עושה לי טוב, ואתם במילא תהיו מקסימים תקראו, תגיבו ותעניקו לי סיפוק אגו רציני. אז למה לא לכתוב לכם עוד פוסט משמים מבית היוצר של האישה.

יום שישי לא היה ערב מיוחד יותר מידי, מצאתי את עצמי בשטח פתוח, מוקפת בלובשי שחורים וילדת אימו מלחיצה. פיצחתי גרעינים, ראיתי הופעה מאולתרת ושתיתי אלכוהול שחימם לי את הגוף ודפק לי את המוח.

תזכירו לי בפעם הבאה לדאוג שיהיה משהו ראוי לשתיה יחד עם הוודקה, כי בקבוקי השתן האלה שמוכרים בפיצוציות תחת השם ''משקה ממריץ'' עושה לי בחילה.

גם אני יכולה למלא בקבוק בנוזל צהבהב, לשכנע אתכם שזה דופק את הראש יופי וממריץ לכם את הגוף, והנה אתם תמצאו את עצמכם שותים לשוכרה את השתן שלי.

איכס.

בשבת נחשפתי לאלכוהול קצת יותר איכותי, חובבת קוקטילים קטנה שכמותי, סחבה ידיד יקר לעיר הגדולה לחפש מקום טוב להעביר בו ערב שקט.

התכנון הזה נדחה הרבה, ואומנם מההתחלה היה לי חשק לקולנוע, ואחר כך למקום נחמד לשבת בו. זה התחיל בהליכה מרובה ברחובות תל אביב בחיפוש אחר פאב טוב, וניגמר בבלום באר היקר שסיפק פיוז'ן סאוור שערב לחיקי, והופעה לא רעה בכלל.

אגב- הופעה, אם מישהו מכיר את הלהקה ''שנייה לפני'' אם אני לא טועה, ויכול להפנות אותי לזמרת היקרה בכדי שאוכל להודות לה על שיר טוב של מויז שהיא ביצעה, אשמח מאוד ואסגוד לכם עד סוף חיי.

אבל הסגידה שלי לא שווה יותר משקל תשעים, אז מקסימום אני אקנה לכם גלידה.

בכל מקרה, זה היה ערב לא רע בכלל בסופו של דבר, חבל שהאוטובוסים לא הולכים עד שעות קצת יותר מאוחרות, וצריך לצאת מהבלום באחת עשרה וחצי ולהספיק לאוטובוס של שתיים-עשרה שעוד נוסע דרך ברקן הארורה.

אבל מעודדת אותי העובדה שהשבוע יצא לי לבקר במקום עוד פעם, והפעם להיחשף להופעה של ידיד יקר שמופיע עם להקתו שתרים לכולנו את המצב רוח.

אז צופה לי שבוע לא רע בכלל.

נקווה שהוא אכן יהיה כזה.

שיהיה לכם יום מקסים,

האישה.