אישה טיפשה מטבח מיטה

משהו כמו חודשיים עברו מאז שהתחלתי את הדיאטה המסודרת עם הדיאטנית שלי, וזה מרגיש הכי נכון והכי טוב בעולם. המרחק למשקל היעד הולך ומצטמצם, ואפילו ירדתי במידת המכנסיים שלי, סוג של פידבק חיובי. אחרי הכל המראה משקרת והמספרים לא.

כשהתחלתי את הדיאטה הכל היה קל ונעים, אכלתי לפי תפריט מסודר והתעמלתי כמו שצריך.

אפילו משפחת השמנים שנולדתי לתוכה למדה לקבל שבשביל הבת שלהם קונים קוטג' שלוש אחוז, לחם קל ויוגורט של אפס אחוז.

אפילו אמא הפסיקה להתלונן והתחילה להכין אוכל בריא יותר בבית, היא אף גיוונה בתפריטים נהדרים שלא גרמו לי להרגיש מקופחת על כל מאכל הג'אנק שאני אוהבת ובכל זאת הפסקתי לאכול.

עם החזרה לבית הספר מאז השביתה הארורה, התחיל להיות קצת קשה, וכאילו אין די בעובדה שאין כוח ואת הזמן להתעמל אחרי הלימודים, הנסיעות והעבודה. נראה שכל העולם ואחותו הבכורה החליטו לתת קפיצת ראש לצלחת שלי.

או יותר נכון לקופסאות המזון שאני סוחבת לבית ספר. וכמובן, כמו בכל חברת אנשים, לכולם יש תמיד מה להגיד.

אנשים שמגחכים, שצועקים עלי להפסיק עם זה, לאכול מה שבא לי ולהפריז בספורט, ובעיקר אלה שבכל יום זורקים ''איכס'' על כל מה שנכנס לי לפה.

מסתבר שכל אחד הפך למומחה בתזונה, וכולם מבינים הרבה יותר ממני ובטח שיותר מהדיאטנית שבמקרה עשתה תואר במקצוע.

אבל איכשהו למדתי להתעלם, בידיעה ברור שמתישהו אוכל להגיד להם יפה ''אמרתי לכם''.

ולחיך בזדוניות.

וחוץ מזה כמה פעמים אפשר לומר לאנשים, שממש לא נעים לך כשהם אומרים ''איכס'' על האוכל שלך.

***

התחלנו ללמוד חיבור בבית הספר, מקצוע שנראה כתמים ומבטיח מאה בקלות.

אך לא כך הדבר, המקצוע הארור הזה מצליח בכל פעם להפוך אותי לפצצת עצבים מתקתקת.

תיקחו כמה ילדים חכמים, תדחפו אותם לכיתה תחת ההגדרה ''כיתה מדעית'', תדחפו להם כמה מילים מפוצצות למוח כמו ''כדלקמן'', הושיבו אותם מול משימה בחיבור.

וקיבלתם את כל הפלצנים שלא הספיקו להגיע למערכת הארץ בגלל גילם הצעיר.

ואיך אפשר להתעלם מהנושאים הנדושים האלה ''אלימות בישראל'' הוו, הפתעתם אותי, באמת שלא ציפיתי למשהו מתחוכם יותר.

ואני, אחת שתמיד אהבה לכתוב, ותמיד היה לה סגנון שונה שאחרים שיבחו, כותבת חיבור ומקבלת הוראה לתקן אותו מהר.

ולמה זה? כי הוא לא תואם לכללי הכתיבה החיבורית.

כנראה שגם כתיבה הוא מקום עם כללים נוקשים, ובלי מילים כמו ''כדלקמן'' אתה לא שווה הרבה.

איכס.

פעם הבאה אני מגישה למורה חיבור עם מליון מילות פסיכומטרי, וחסר לה שהיא תגיד שזה נוגד את כללי הכתיבה.

***

אחרי הכתבה שלי בתקשורת שזכתה לביקורת נוקשה, והזכירה לי כמה שאני נוראית בלקבל ביקורת עלה בי הרצון לתת את כול כולי לסרט בגרות, להפציץ מול הבוחנים ומול המורים שמנחים אותי.

להראות להם, ואולי בעיקר לעצמי שאני מסוגלת להרבה יותר, שאני יכולה גם ליישם וללמוד מביקורת ולא רק להתעצבן עליה.

אז מצאתי נושא נורא חביב ומצחיק לסרט שלי, ואני מתכוונת ללכת איתו עד הסוף, ומול הסיפורים הקשים שחברי למגמה בוחרים להראות, אני אביא סוג של קריצה לצופים.

אז שיהיה לי בהצלחה?

זאת שהצטננה לה.

האישה.

השבוע שחלף היה חורפי, סגרירי, וכל מילה תיאורית וקרה במיוחד תתקבל בברכה ותוכל לתאר את השבוע הזה.

האישה, עבדכם הנאמנה, החליטה שמשעמם לה קצת בחיים, ועל מנת למהול את השעמום בקצת אקשן, היא תעשה משהו שכל העולם מפחד ממנו.

כלומר, היא תכנס למטבח ותתחיל להכין ארוחה.

ניסיונות הבישול שלי תמיד עלו בתוהו, קרם לעוגה התפוצץ ונדבק לקיר ולארונות, חביתה הקפיצה שמן ושרפה חצי מטבח, ומשם היד עוד נטויה לאסונות.

אך החלטתי להיות אמיצה במיוחד, ואם יורד גשם בחוץ, עד כמה כבר הבית יכול להישרף.

אז ישבתי וחשבתי לעצמי מה להכין לאכול, וחשקה נפשי באוכל קל וערב לחך.

אז החלטתי להכין טבעות בצל, כי זה נראה פשוט מאוד.

ולא, לא קניתי טבעות בצל מוכנות והכנתי אותן על המחבט, אני לקחת את הסיכון הגדול ובאמת הכנתי בלילה ואף חתכתי את הבצל בכוחות עצמי.

כמה דמעות זלגו שם, כמה.

אז איך מכינים טבעות בצל?

מצרכים:

1 כוס קמח

2 כפיות מלח

1.5 כפיות אבקת אפייה

ביצה אחת מופרדת (אני שמתי 2, כי הן היו קטנות)

שני שליש כוס חלב

כף שמן.

קולפים את הבצל ומשרים במי קרח למשך 30 דק'

מסננים ופורסים את הפרוסות על מצע של נייר סופג או מגבת.

העיקר שהבצל יהיה יבש.

בלילה

מנפים לקערה: קמח, מלח ואבקת אפייה

בכלי נפרד: חלמון (לטיפשים בנינו: הצהוב של הביצה), חלב ושמן- מערבים היטב ומוסיפים לקערה עם הקמח.

מערבבים טוב טוב עד שלא יהיה גושים והבלילה תהיה אחידה.

מקציפים את החלבון לקצץ יציב (שהוא יהיה לבן לחלוטין) ומוסיפים לבלילה.

מערבים טוב והנה הבלילה מוכנה.

טובלים את טבעות הבצל בבלילה, מטגנים 3 טבעות בו זמנית, עד שהן שחומות ופריכות.

מעבירים לצלחת עם נייר סופג.

אל תעשו את הטעויות שלי ותשימו יותר מידי שמן, טבעות בצל זה לא צ'יפס.

ולכן מה שלא תאכלו, יתקרר ויהפוך לספוג שמן.

אני אישית הכנתי גם רוטב עגבניות לטבעות.

גירדתי עגבנייה אחת, הוספתי שלוש שיני שום (מי שלא אוהב חריף יותר מידי שיוסיף פחות) מגורדות גם כן.

מלח ופלפל לפי הטעם, לערבב טוב והנה לפנינו רוטב מצוין לטבעות.

אכלתי את זה בתאבון, עם הרוטב ועם נסטי אפרסק, למרות שהמשקה שהכי מתאים לזה הוא בירה.

אך מכיוון שזאת הייתה שעת צהריים, ויתרתי על העניין.

מכיוון שטבעות הבצל סחפו התלהבות רבה בקרב הביולוגים, החלטתי להתפרע ולהכין עוד משהו.

ואם קודם דובר על ארוחת צהריים, הפעם זה יהיה ארוחת בוקר, ומה קלאסי יותר לבוקר אם לא.. פאנקייק!!

ואת הפאנקייק עוד יותר קל להכין.

המצרכים:

 כוס קמת תופח

ביצה

חצי כוס סוכר

כוס חלב

כפית אחת של תמצית וניל

25 גרם חמאה רכה

מערבבים את כל המצרכים יחד לבלילה אחידה.

אם הבלילה נוזלית מידי מומלץ להוסיף עוד קמח ואם היא קשה מידי אז עוד חלב.

שמים טיפה (באמת טיפה) שמן על המחבת, ומטגנים על אש נמוכה.

שימו לב שהיא אכן תהיה נמוכה, כי אחרת הפאנקייק יישרף מהר ולא יתפח.

אחרי כל שלושה פאנקייקים רצוי להוסיף עוד טיפה שמן, כדי שהמחבת לא תהיה יבשה מידי ותשרוף את תכולתה.

וטיפ קטן נוסף, אם אתם בונים על סירופ שוקולד או מייפל (התוספת הכי מתאימה) שימו פחות סוכר, כי זה יוצא מתוק גם ככה. ועם הסירופ לא תוכלו לאכול את זה מרוב מתיקות.

אז עד לכאן עם הבישולים, אני מקווה שתנסו אותם ותודיעו לי איך יצא.

ובכלל מגיע לי איזה טפיחה על השכם על שני ניסיונות בישול שלא נגמרו באסון כלל עולמי.

בפעם הבאה אני אחפש מתכונים יותר רזים, כי אם אני אמשיך עם כל המתיקות הזאת, לא אני, לא הורי ובטח שלא אתם, לא נכנס בדלת הכניסה בזמן הקרוב.

אז למי שיש מתכונים מעניינים, טוב, בשביל זה יש את התגובות.

ובכלל, בקרוב  יהיה פה מתכון למרק אוזבקי אותנטי, הרי חייבים להביא משהו פרטי מהבית, לא?

ואחרי שבישלנו, ואחרי שעברנו את אסון שטיפת הכלים, הגיע הזמן לקצת איכות, לשבת בגינה או במרפסת עם ספר טוב ולהנות.

ובמידה ועדיין יורד גשם, תמיד יש את הפוך והתה החם.

וגם על ספר יש לי המלצה חמה מאוד:

חיילי הבדיל צועדים לאיטם- גל אמיר