מאז העדכון האחרון שלי עברו משהו כמו שלושה-עשר ימים תמימים. לאחת כמוני, שרגילה לעדכן בתדירות גבוהה ולכתוב שורות על גבי שורות במילים קטנות וצפופות, מוזרה התופעה של הבלוג השומם.
ועוד התחשב בעובדה שכ''כ הרבה דברים התחדשו להם מאז הפוסט האחרון.
במרכז ההתחדשויות כמובן החזרה לבית הספר, כן, מעייף, משביז, לחוץ והכל. אבל לצד כל המילים הכבדות האלה שרק מלכתוב אותן יש חשק גדול לפהק, יש גם המון שמחה וחיוכים על הפנים ובעיקר בלב.
ובאמת שכיף לי עם החברים שלי, ואני נהנת בבית ספר למרות הלחץ, העייפות והנסיעות.
אם בתחילת השנה הייתה הרגשה שלילית באוויר, והייתי עסוקה בלהצטער שלא עברתי בית ספר. אז כנראה שהשביתה עשתה משהו עם כולנו, שינתה משהו בכל אחד, וכ''כ הרבה שינויים עברו עלי ספציפית שהאווירה הלא נעימה השתנתה לחלוטין. ואולי זאת אני שפשוט נחמד לה לבוא מחייכת לבית ספר, ולראות את כל האנשים הקרובים מחייכים גם כן.
מחמם את הלב בימים קרים שכאלה.
חוץ מללמוד, עברתי גם ללמד ילדים קטנים, ממש פתחתי עסק, בכל יום כמה שיעורים, כמה תלמידים וכסף לא רע בכלל. הקטנים האלה מצליחים להצחיק אותי, להרגיז אותי, להעציב אותי ולשמח אותי על ההצלחות שלהם. זאת שנה שלישית שאני עוסקת בללמד ילדים, וכמה שזה לוחץ את הזמן ולא משאיר הרבה מקום למנוחה באמצע השבוע, זה עושה לי טוב.
ובאמת שיש בזה הרבה יותר מההיבט הכספי.
כמו שאמרתי פעם להורים שלי בנושא: הצלחה שלהם, זאת הצלחה שלי.
לפעמים נראה שאני מאושרת יותר מהתלמידים עצמם כשהם מצליחים וכשאני רואה שהם מגיעים להישגים חדשים.
ומעבר ללימודים ולעבודה, יש כמובן את הצבא, שרק מהדק את הטבעת הבוץ הטובעני הזה שלו סביבי.
כולם מדברים על הארכת שנת הלימודים בגלל השביתה הארורה, ומדברים על דחיית גיוסים. אך ספק גדולי בידי שאכן יימצא החייל שיהיה על סף שחרור ויסכים להישאר עוד חודש/חודשיים עד שיכנס בשר חדש למערכת.
חייל שרוצה להשתחרר לא חושבת על השמיניסט שלא סיים את הבגרויות שלו בגלל שביתה ארורה שתקעה לו איבר מין באזור העכוז. וזה לגיטימי לגמרי, ולא הוגן כלפי אותו חייל שמת לצאת לחופשי ולנסוע להודו ללעוס פטריות.
כרגע הגיוס שלי, אחרי הרבה שינויים רבים עומד על ה-14 ביולי, ובאמת תקווה רבה בידי שזה אכן ישתנה.
אומנם להתגייס הרבה אחרי סיום הלימודים זה לא נחמד במיוחד, אבל לצאת ממסגרת לחוצה אחת ולהיכנס למסגרת לחוצה נוספת בלי איזה חופש קצרצר ורווי בלאגן וחופש, זה בלתי אפשרי.
אז עד שאני אלבש זית, הצבא לא נותן לי לשכוח את היום המתקרב ומציף את תיבת הדואר שלי בספאם תוצרת צבא הגנה לישראל.
בין היתר מיונים לדוברות צהל (ותחזיקו לי אצבעות) ולקצונה.
חוץ מזה תחילת השנה האזרחית מתקרב לו בצעדי ענק, ומעבר לשלטי החוצות של הדתיים שמתנגדים לכל קול של גיל ושמחה באותו תאריך, אני רואה הרבה חגיגות קרבות.
אז אל תשכחו להיות גויים טובים ולחגוג סילבסטר עם עץ אשוח נוצץ וגיי במיוחד.
כי אם יש סיבה למסיבה למה לא לחגוג?
טפו, גויים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
האישה
