אישה טיפשה מטבח מיטה

האפרוריות הזאת בחוץ משרה מצב רוח רומנטי נורא, ואינני מתכוונת בהכרח לרומנטיות במובן של אהבה, מין וזוגיות. רומנטיות של שלווה וקבלה.

אני מאוד מקווה שקוראי היקרים יודעים לנצל את ימי השבת הקסומים הללו, והם יושבים בבית עם כוס תה חם ותוכנית טלוויזיה משעשעת, או אף סוחטת דמעות. לפי הטעם כמובן.

אפשר להתכרבל גם עם ספר טוב, כל סוג של ספר, כל עוד זה לא ספר מתמטיקה, הכל הולך.

ויש כמובן את כל לחוצי הבגרות, ואני בניהם, שברגעים אלה יושבים ופותרים אלפי תרגילים. איכס, מתמטיקה זה מקצוע ארור.

במיוחד כשאין לך את היכולות לכך, וכמו טיפשה אני צריכה לגשת בפעם השלישית לשאלון 05, והאמת? מנקר בי ספק שאכן זו תהיה הפעם  עם ציון שירצה אותי ויגרום לי לחגוג עד אור הבוקר.

טוב, הגזמתי, עד אור הבוגר לא נחגוג בגלל מתמטיקה, אבל בהחלט יהיו כמה אקסטרה חיוכים.

ואו, תראו אותי, חודש שלם כמעט שלא כתבתי, והנה כבר התחלתי להתלונן לכם כמה מתמטיקה זה חרא, במקום לספר לכם מה עובר עלי, כי בסופו של דבר, לא כל החיים מתמטיקה וטוב שכך.

אז נכון שאני נורא לחוצה ומרגישה כמו במרוץ נגד הזמן, מרוץ שאני כמובן מפסידה בו, ואני בן אדם ששונא להפסיד דרך אגב.

אבל כשעוצרים לרגע בתוך המרוץ, ומביטים על מה שעבר, על מה שעוד מצפה, אני יכולה בהחלט לומר שטוב לי.

אחרי הכל, לכל מטבע יש שני צדדים.

אז מצד אחד יש את המורות שמעבירות כל חשק להוציא תעודת בגרות ראויה (כי הרי הן במילא ייקחו את הקרדיט ללימוד ה''מרתק'' שלהן), אבל מצד שני יש את החברים שצוחקים ומשעשעים בהפסקות, וגורמים להיכנס לכיתה בחיוך.

ונכון שמצד אחד יש את הנסיעות, ולפעמים כמה ימים רצופים מחוץ לבית, אבל הי, זאת יופי של הכנה לצבא.  מה שווה כל הכושר קרבי הזה, מול ההכנה המנטאלית שאני עוברת.

וכבר ממש אין מה לדבר על כל האנשים המיוחדים שפגשתי, ואני ממשיכה לפגוש ולהכיר במסגרת הלימודים, הנסיעות, ובכלל במסגרת כל מה שקורה לאחרונה.

זה נהדר להכיר אנשים, זה תורם ומפתח את הדמות האנושית שאנחנו מייצגים בפני החברה.

חוץ מזה, הכל בהחלט זורם על מי מנוחות, שום דבר מיוחד לא קורה, ואולי כי אני לא מאפשרת לשום דבר לקרות ורק מחכה שהתקופה הזאת תיגמר כדי שאפשר יהיה להמשיך להתפתח בתחומים שהם מעבר ללימודים.

קצת חבל לי שלאחרונה לא היה לי את הזמן לשבת ולעדכן את הבלוג כמו שצריך, המון מחשבות מתרוצצות לי בראש, מילים קצרות וארוכות שמתחברות לשורות המרכיבות אלפי פוסטים.  

פוסטים שנשארים אצלי בראש, רק כי אין את הזמן לשבת ולהתחיל לנסח את הכל במחשב.

והאמת, עלי להתוודות שגם למורה שלי לחיבור יש צעד גדול בדיכוי הכתיבה שלי, אני שונאת לכתוב בצורה פלצנית כדי שיגידו לי שאני כותבת טוב.

וכשאני כותבת מהלב, מהראש ועם הרבה סרקאזם טבעי, זה מקבל ציונים של שישים ושום הערכה.

לעזאזל עם זה.

האישה.

שנשארת סלב גם כשהיא לא מעדכנת.

אני נפרדת משנת 2007 ברגשות מעורבים, היו בה המון דברים טובים, ואינני מצליחה לשאוף לחוויות טובות יותר מבלי להתגעגע למה שעבר עלי השנה.

שנת 2007 הייתה שנה במגמת שינוי אצלי, התחלתי אותה בתור בן אדם אחד וסיימתי אותה בתור בן אדם אחר לגמרי.

אומנם את תהליך העיצוב העצמי שלי התחלתי עוד קודם, אבל השינוי הכי גדול בתוכי התרחש בשנה הזאת בדיוק.

ואיך אפשר שלא להשתנות עם כ''כ הרבה חוויות שעברו עלי, לטוב ולרע, כי מה שלא הורג אותך מחשל.

הייתה לי אהבה, שהתחילה והתמוססה באותה השנה בדיוק. אהבה שמיטב חוויותיה מסתכמות בשבוע מחוץ לבית אי שם בחודש פברואר.

האהבה הזאת הביאה לי כ''כ הרבה חוויות, טובות ורעות, משהו שישמר תמיד בקופסת הזיכרונות.

הכרתי המון אנשים חדשים וטובים, אנשים שיודעו, ועדיין יודעים לעשות לי טוב.

אנשים שלא חיבבתי בהתחלה הפכו לחברים קרובים, ועוד המון המון אנשים שתרמו ליופי של השנה הזאת.

אומנם היו אכזבות, מאנשים מסוימים, משמועות שהופצו, אבל גם על זה התגברתי והבנתי בדיוק למי אני יקרה ומי יקר לי.

וחשוב היה לי להבין את זה.

כמובן שלצד כל הדברים ה''קטנים'' יש את מסע לפולין (מרץ) שעברתי, מסע שהפך אותי לבן אדם ציוני יותר, מחובר יותר לעצמו ולסביבה.

ואחרי פולין היה את המהפך הגדול בחיים שלי, שזה המעבר שלי בעצם מעיר אחת לעיר אחרת לחלוטין.

אז את השנה הזאת אני מסיימת בחיוך, וקצת מצטערת להשאיר את התקופה היפה הזאת מאחור.

אבל הי, גם ל-2008 היקרה מגיעה קצת כבוד, זאת הולכת להיות עוד שנה של שינויים גדולים.

סיום בית ספר, אחרי 12 שנה במסגרת אחת מרובעת, וגיוס לצה''ל, מסגרת מרובעת לא פחות.

כרגע אני אופטימית, מלאת ציפיות לחוויות שיבואו עלי לטובה.

כמובן עם רצון למצוא בן זוג, לסיים בית ספר בהצלחה, להתגייס לאן שאני רוצה, ועוד כמה משאלות פרטיות שאת תוכנם אני אשאיר לעצמי.

אז תודה רבה לכל מי שהיה שותף לבניית שנה נפלאה.

אתם יקרים לי עד מאוד.

שתהיה לכולכם שנה טובה.

ולי, שיהיה בהצלחה.