האינטרנט בתחילת דרכו לא היווה סכנה ממשית. חיבור רציני שהיה מספיק מהיר ומתקדם לאותה תקופה עלה הון תועפות, ושימש בעיקר את הציבור המבוגר לשאיבת מידע מהטכנולוגיה החדשה.
עם השנים החולפות, תרבות האינטרנט התפתחה ומעבר למאגר מידע, הפכה לתקשורת אלטרנטיבית לטלוויזיה, לעיתונות ולשלל המדיות השונות.
בעידן שבו ''זכות הציבור לדעת'', ''עניין תקשורתי'' ו''חופש הביטוי'' הם מושגים מרכזיים, מירב הכוח מתגבש בידי האזרח הפשוט שמבלה מחצית מזמנו הפנוי ב''גלישה תמימה ואקראית'' ברשת.
באמצעות בלוגים, טוקבקים, ושלל הפורומים המצויים- יש לאזרח הפשוט את הכוח להזרים מידע, להביע דעה, להשפיע וחלילה אף להסית.
התקשורת בישראל, אחרי שעברה את שלבי ההתעלמות וההכחשה. הבינה לבסוף שללא שיתוף פעולה ראוי, הזמן יעשה את שלו וכוחה ימשיך להיחלש עם הזמן.
לכן כיום, ניתן לראות גופים גדולים שפועלים באמצאות האינטרנט תוך כדי שיתוף פעולה עם האזרח הפשוט. החל ממשרדי פרסום לנוער, שפועלים באמצאות פורומים, הפצה מפה לפה ושליחת לינקים לפרסומות באינטרנט.
ועד ל''הודעה לעיתונות'' שנשלחת מטעם גוגל לכל החפץ בכך, על מנת שיוכל לנתב את כתיבתו, ולהסתמך על מאגרי מידע שמספקת לו התקשורת.
כנראה שזה עניין של זמן, עד שהעיתונות תעלם לגמרי מהעולם, וכולנו נשקע לתוך תקשורת אלטרנטיבית, מלאה בשמועות, מילים חסרות פשר וצנזורה שתעלם, אך תבלוט בחסרונה.
ועד אז,
ככה, בנתיים.
כולנו יכולים להיות עיתונאים ליום אחד, ולכתוב ערמה של שטויות בשפה גבוהה ולהרגיש מקסימום במעריב.