מי יגיד לי מתי גם העלה שלי יפול?

(סליחה מראש,פוסט ארוךארוךארוךארוךארוךארוךארוך..)

סלובקיה.
טיול שורשים,
סבא,תודה על הכל!

שדה התעופה היה מלא באנשים אבל הלך יחסית מהר.
ההתרגשות שהיתה על הלב יצאה החוצה דרך כל החורים.ההתרגשות של כולם. שלי, של המשפחה, ושל סבא בעיקר.
הגענו דיוטיפרי בערך בארבע ומשו לפנות בוקר.
לא היה לי מצברוח ממש לקנות בושם או משו כזה כי הייתי במחזור ולא היה לי מצברוח  לכלום מזל שליאור הייתה שם לידי(:
ואז הלכנו לקנות קפה עם ההורים וראינו את דנה דבורין וטובל'ה חסין.
המטוס יצא בסביבות חמש,מלא במשלחת שמייצגת את נצחונו האישי של סבא,משלחת שיוצאת לעבר העבר לעבר השורשים.!

נחתנו,בודפשט,הונגריה.(היום הראשון)

נשאר לחפש את האוטובוס וקדימה סלובקיה,כלום לא יעצור אותנו עכשיו!
יומנו הראשון עבר על הכביש,בתוך מיניבוס קטנטן וירקרק בכיוון מלון בשם "חורים"(זה הפירוש שלו בעברית)הנמצא בתוך כפר קטן ליד העיר ז'ילינה.
אחרי 8 שעות נסיעה עצרנו בארמון,ארמון גדול ומדהים ביופיו,פשוט מדהים!
האומנם הארמון היה סגר אבל מבחוץ הוא היה מושלם,ככה נמצא באמצע ומסביבו פארק ירוק!
נשארו לנו עוד שעתיים,והגענו בסופו של דבר.נסיעה ארוכה ומעייפת אחרי לילה ללא שינה,
אבל היא עברה בטוב.
מלון נוח, וכייפי,וככה נגמר היום הראשון היה ארוך מעייף וקשה אך הוא עבר.

בוקר ראשון בעצם בסלובקיה, התחלה של יום חדש.(היום השני)

היום בז'ילינה העיר שבה סבא חי וגדל עד למלחמה. התחלנו את היום בארוחת בוקר טובה והמשכנו לבית הכנסת בעיר ששם התכנסו משפחתו של סבא,בית הכנסת הפך למוזיאון קטן והאישה
ששמרה עליו הייתה חמודה מאוד,היא ליוותה אותנו כל היום והראתה לנו את העיר.אחרי בית הכנסת הלכנו לכיוון הבית שבו גדל ונולד סבא ומשם עוד להיסתובב בעיר בכל מיני מקומות חשובים
בטיול,בין עצירה לעצירה סבא סיפר לנו סיפורים על הביקור הקודם שלו עם סבתא

ועל הילדות לפני המלחמה.
בסופו של יום הלכנו לבית קברות יהודי,ושם חיכה לנו אוטובוס חדיש ומחודש עם נהג בשם רומן.
בבית הקברות הזה לפני הכניסה למקום בו יש את כל המצבות ואת הקברים היה חדר גדול שעל קירותיו היו כתובים שמות הנופלים ב3 שנים בשואה מהעיר ז'ילינה.
אחיו הגדול של סבא היה שם לפניו והוא היה גם בחדר הזה,הוא הסתכל על השמות והוא אמר לסבא ששם דודתו ושם אביו לא נמצאים שם,
אך כשאנו הגענו מצאנו את דודתו של סבא,והמשכנו לחפש  ולא מצאנו עוד שמות ויצאנו לכיוון בית הקברות,וכאשר סבא התקדם לכיוון הדלת הוא הסתובב לצד ימין והוא אומר לנו באדישות רבה(כי כזה הוא סבא)"הנה אבא שלי".נכנסו פנימה וסבא כמובן שהלך לכיוון השם.
וכשהוא הגיע אליו הדמעות יצאו.השם של אבא שלו היה מובלט בצבע אחר ובגודל גדול יותר משאר השמות,השם של סבא נחרט מתחת לכותרות "הגיבורים שלנו מהעיר ז'ילינה".כולנו בכינו עם סבא זה היה מהתרגשות רבה.
אחרי שיצאנו מהעיר נסענו לראות אנדרטה לזכרם של האנשים מסלובקיה שנסעו ברכבות,בדרך ללא חזרה,זה היה יפה  ובדיוק התחיל לרדת זרזוף קליל.
נסענו למלון לילה שני בסלובקיה.

עוד בוקר קסום הנה מתחיל לו עוד יום .(היום השלישי)
היום הכוונה היא לנסוע לארמון האומנם לא כמו הארמון הקודם אך ארמון אחר,
הדרך והכניסה אליו היו יפייפיות והארמון עצמו היה בסדר,בבוקר של היום הזה עד הצהוריים
ירד גשם ואחכך היה יום יפה ונעים.
אחרי הביקור בארמון נסענו למלון ושמה התפצלנו מי שרצה הלך לטיל לתוך ההרים שהיו ממש קרובים למלון וחלק נשארו.
אני נשארתי.לא היה חשק לצאת לטיל,במקום זה נכנסתי למקלחת  ואחרי גם טל.
וזה היה היום השלישי.לא היה משו מיוחד,ומחר נוסעים להעיר מרטין שמה סבא חיי במלחמה ומשם
אביו נלקח ונרצח.המטרה של היום היא להיום באנדרטה לזכר 48 החטופים שנרצחו(בינהם גם אבא של סבא),לקברו של אבא של סבא ולמצוא את ווירקה,חברת  ילדות של סבא שעד אז לא ידענו גם סבא לא ידע מה קרה בגורלה מאז הביקור הקודם.

(יום רביעי)

נשארו עוד 4 או 3 ימים,

היום יהיה יום קשה.הגיע אלינו אוטובוס חדש עם נהג אחר.אם אני לא טועה בשם טונקו,לא משנה הוא היה חמוד!
הגענו לאנדרטה הבכי התחיל יום קשה הולך להיות וכך היה.
באנדרטה הדלקנו נרות זיכרון לזכר סבא רבה ולזכר כל הנופלים,זה היה הקשה.אבל הקושי הרב עוד לפנינו.אחרי שהלכנו משם עלינו על האוטו ונסענו לבית הקברות.
הגענו לאיזה מקום עם פסל יפה שאני לא יודעת להסבירו ומשם עלינו במדרגות והגענו למעלה,
הבית קברת הזה הוא מושקע ויפה.
היו מצבות על חצץ לפני הכניסה ושם היו אנשים שנפלו כנראה במלחמה, ואנדרטה.אחרי האנדרטה היה שדרה ארוכה ארוכה שבצדדיה היו עצים ומתחת לעצים ולאורך כל האורך היו הקברים של נופלי השואה מסלובקיה,בסוף השדרת עצים הייתה אנדרטה גדולה לזכר השואה וממש קרוב אליה במרחק של כמה קברים היה כתוב את שמו של אבא של סבא. הורסקי אוסקר.
זה היה החלק הקשה ביותר העצוב ביותר כולם בכו,סבא כתב משו וגם אנחנו והדלקנו גם שם נרות זיכרון אך הפעם לא לזכרם של כל ה48 או לזכרם של כולם הנופלים שהיו בשדרה אלה רק בשבילו,
בשביל הבנאדם הזה שבגיל 40 נלקח ונרצח ע"י הנאצים. סבא רבה אוסקר ז"ל.
(מודה קשה לי גם עכשיו,אני רוצה לבכות..)
סבא התרחק קצת.הלך אחורה כולנו חיבקנו וחיזנקו אותו ומתוך שיחרור והתרגשות הוא צעק לסבא
צעקה שבאה מתוך הלב. "ניצחנו" זה מה שהוא אמר.
ניצחנו,הניצחון הזה היה נגד כל הסיכויים,נגד הבלתי יאמן,אך הרצון הזה לחיות ולהמשיך הלאה,ולהעביר את זה הלאה היה חזק.הכי חזק שיש.

ואנחנו כל נכד וכל ילד של סבא הוא ניצחון.עוד ניצחון על הנאצים.

אחרי הבכי,וההתפרקות נסענו לעיר מרטין למצוא את ווירקה. ואכן ווירקה נמצאה אחרי חיפושים קשים!
והיא בריאה ושלמה בת 70 וכמה חודשים ובלי עין הרע טפו טפו טפו.
בזמן שסבא וסבתא היו אצל וירקה אנחנו נסענו לשוק ולונה פארק שראינו בדרך היינו שם ועלינו על מתקנים וחזרנו לאסוף את סבים.
אחרי יום הקשה הזה שהיה מלא זרגשות נסענו למלון החדש בשם בואינצה אינלי שמץ מהשם אומר.
שמה בלינו את ארבעת הלילות האחרונים.
המלון יפה וכייפי האוכל נוראי אבל בסדר.

(יום חמישי)
היום מתכוננת נסיעה לכיוון כלשהו אשר שם נמצאת מערת קרח,
העלייה לשם הייתה נוראית ביותר!
והביקור במערה היה קצר ביותר כך שעשינו שינויים קטנים בתוכניות של כל ימי הטיול ובמקום מה שהיינו אמורים לעשות יום למחרת עשינו ביום הזה.
אז אחרי הביקור במערת הקרח נסענו לאגם יפה שלידו נמצאות מקפצות סקי,
היה קצת הרבה ללכת אבל זה עבר בסדר גמור והאגם היה יפייפיה ביופיו,
באמת אגם מרשים!
ומשם חזרנו למלון לארוחת ערב ומיד אחרכך לבריכה של המלון,
היה כייף בבריכה..^^

(היום השישי)

היום היינו אמורים לנסוע לעלות ברכבל על הרי הטרטים או משו כזה
אבל בגלל מזלנו הרב בטיול הזה עם רכבלים לא עלינו כי הוא היה סגור לשיפוצים,
במקום זאת,היה ליד הרכבלים קרוניות כאלה שעולים גבוה ואז יורדים במהירות עשינו אתזה,כל ילד ומבוגר איזה שמונים פעם והיה כייף,כייף חייםם!
ואחכך משום שהיה לנו זמן פנוי נסענו לקשמרו עיר בשם גדומה שאינלי מושג איך אומרים ששם היה הבית של סבא וסבתא של סבא ושמה גם קבורים הסבים של סבא.
הבית כמובן שלא נשמר,אך המקום בו הוא עמד כן וסבא זכר אותו בבירור.
בביקור הקודם של סבא וסבתא הם גם היו בבית הקברות אך הוא היה מוזנח ומגעיל עם צמחייה גבוהה
ושאר עץ ישן ומתפרק ולהפתעתם הגדולה כשהגענו הבית קברות היה מסודר עם דשא קצר ושער ברזל גדול.הבית קברות היה נראה אחר,
התחלנו לחפש,מצבה שרשום עליה קליינברגר.
ומצאנו,בביקורם הקודם המצבה הזאת הייתה שבורה ונשכבה על הריצפה וכשסבא מצה אותה
הוא הרימה והשעינה על שאר המצבה שעוד עמדה.ובביקור שלנו המצבה עמדה שלמה כמו חדשה,ולידה הייה קברו של אבא של סבא של סבא שתבינו עד איפה הגענו בטיול שורשים הזה עד סבא רבה רבה רבה.
ואחרי שביקרנו את בית הקברות נסענו לכיוון המלון.

(היום השביעי)
יום אחרון של טיולים,את היום הזה נצלנו בניסעה לרכבל(שכמובן שלא פעל)
ובנסיעה לעוד קרוניות ואותם גם עשינוא יזה מליון פעם זה היה עוד יותר כייף,זה היה קילומטר של ירידה כייפית(:
אחרי הקרוניות נסענו ללשעתיים של שופינג בחנויות בעיר ליד המלון שלנו,שמה קניתי סווצ'ר שחור סגור בלי ריץ'-רץ' ועוד 2 חולצות דקות ארוכות^^
ומשם למלון!!!!
לארוז את הבגדים ולהיות בבריכה(:
היינו בבריכה כמה שעות עד שבאו חבורה של בנים שדיי הפחידו אותנו ובריצה
טסנו לתוך חדרי ההלבשה ומשם מהר לחדר..
בסיומו של הערב ישבנו בלובי ועשינו מפגש סיכום.הוקראו ברכות ומכתבים שנכתבו
וסיכמנו את הדברים.

(היום השמיני)
היום האחרון,היום הזה יעבור בנסיעה,רק נסיעה ועצירה קטנה בעיר שאני לא יודעת איך אומרים אותה ועוד יותר איך כותבים אותה אז נגיד רק עיר ששם נמצא מוזיאון על השואה וכיכר יפייפיה
לא נכנסו לתוך המוזיאון רק היינו בחוץ,בחצר המוזיאון היו טנקים ותותחים שהשתמשו בהם במלחמת
העולם השניה.
והמשכנו בנסיעה ועברנו את הגבול בסביבות השעה 2 ו..
זה היה יום קשה,נכנסו להונגריה לבודפשט ושמה ירדנו אנחנו בלי דודים שלי, שהם המשיכו ללונדון,
והמשכנו בטיול המשפחה שלי דודים שלי וסבים לכיון בית הכנסת המפורסם,
הבית כנסת היה סגור ובמקומו נכנסו לאכול באיזו מסעדה ומשם המשכנו לכיוון האוטובוס שחיכה לנו ליד התחנה  המרכזית של הרכבות,וזאת תחנה מדהימה,כ"כ מדהימה!
הגענו לאוטבוס ומשם נסענו לשדה תעופה,
חיכינו שעה ו..עד שנפתח הצ'אק אין,והעיכוב קרה בגללם וזה היה כואב ומעצבן
הטיסה הייתה ב12 בלילה והייתי עצבנית רציתי הביתה כבר לא היה לי כח יותר וכל שניה רציתי עוד ועוד הביתה הרגשתי שאני מתחילה לבכות הייתי עיפה מותשת ורק רציתי לעלות למטוס,
עליתי,התיישבתי.
ולידי בגלל שהפרידו את המשפחה שלנו אז אני ישבתי ליד המעבר ולצידי ישבו שתי מבוגות שלא הפסיקו לזבל ת'שכל כככלללל הטיסה ואני מזכירה שזאת הייתה טיסת לילה  וכל הטיסה עהן לא הפסיקו אהה התחרפנתי ,ובנוסף לזה לא הרגשתי טוב רק הביתה רציתי.!
לא ישנתי לא כל הטיסה ולא בדרך לטיסה אולי הכי הרבה חצי שעה וברגע כשהגענו לאוטו עצמתי עינים והתעלפתי וכשהתעוררתי היינו כבר בבית,זה היה בסביבות חמש+ לא היה אכפת לי זה שאני לא רחוצה פתחתי את המיטה שלי החלפתי בגדים והלכתי לישון.התעוררתי לבוקר של היום הזה בשעה רבע ל1 ומאז אני עם כאב ראש,ועכשיו אני אלך לישון בגלל שאני בחוסר שינה.

תודה שקראתתם,הפוסט הזה הוא החשוב לי מכל האחרים.
וסבא,
אני אוהבת אותך!
אני כ"כ אוהבת אותך,באמת תודה על הכל.!