Once a lable is on something

להיות מרוּקנת לגמרי. מאתמול בערב היומיום שלי הפך למונוכרומטי, לסרט אילם.

תמונה I

אנחנו יושבים בפינה מוצלת מאחורי בניין לא גבוה, מול מדשאה קטנה עם עצים שונים ואחריה בנין מגורים מלבנים חומות.
השמש עומדת לשקוע ויחד איתה עומד לשקוע כל היום הזה, כששני אוטובוסים יצאו בכיוונים הפוכים בדיוק באותה השניה.
אני שעונה נגד הקיר, מציירת בעפרון את הבנין שמולי כשהשרוול הלבן של החולצה חושפת הכתפיים והכתפייה בגוון סגול
בהיר, לא תכלת, שמוטים שניהם. אתה יושב משמאלי בישיבה מזרחית ומתבונן ב-. אלוהים יודע במה התבוננת, ומעביר
את קצות האצבעות בקלות ובעדינות של נוצה רכה על פני כתפי, פני וצווארי. הדקות עוברות מצמרמורת אחת לשניה
והשמש מחכה שניתן לה אישור לשקוע.