Once a lable is on something

עוד ממש כמה שעות אני אהיה בדרך לנתב"ג, ובסביבות אחת בלילה אעלה על טיסה לשארל דה גול, פאריס.
זה אומר שאני עומדת להפסיד לא כ"כ הרבה חומר כמו זמן, לסיים את השיעורים במתמטיקה ואת השיעורים של הפסיכומטרי (אם נשאיר את צרפתית, ערבית ו"מאדאם בובארי")
וזה גם אומר שלא יהיה לי עוד זמן להשלים את הכל. זה גם אומר שיום כיפור עומד לעבור בסימולוציות של פסיכומטרי, ושאין לי מושג איך אני אעבור את השבועות שבין ראש השנה לפסיכומטרי (הימים הנוראים, מישהו?). מעניין אם זה מספיק כדי שאני אשכח את יום ההולדת שלי ביום ההולדת שלי.

בחלון הקבוע שמפצל לי את ימי שני עד סוף השנה הספקתי לשבת עם טלה על סיגריה וסוכריות וקיטורים על החיים, שהם לא קיטורים כמו שהם תיעוד-מציאות,
ואני לא יודעת - אין לי מחשבות יפות בראש. יש לי מזוודה גדולה ומחסור בשעות שינה, יותר מדי שיניים (אמאל'ה, עקירה? כירורגית?!) ולא מספיק זמן.

שנה טובה
וחג שמח
ויום יפה
ואוף.

נ.ב. (ברית, אני מצטערת ממש! נרדמתי אתמול חצי שעה אחרי שחזרתי ורק היום בבוקר ראיתי שהתקשרת!)