מגפיים שחורות חדשות ושיער שחור חדש (שחור שחור. ממש שחור, יותר שחור מבג'אז, שחור כמו פחם עם מרקם צמרגפן), עשרות עטים ריקים וסקצ'בוק שלישי שצריך לקנות, בגדים ארוכים וחלון פתוח (ורוח, זה עניין די חדש).
אחת
אתמול כשישבנו בפאדי'ס הבנתי כמה התרגלתי לראות אנשים משתנים, כמה את לא משתנה.
אני לוקחת את כל המילים שלך בערבון מוגבל. מקשיבה ומגיבה, לפעמים מוקסמת לפעמים מבליגה ונמנעת מלהתעקש על שטויות, אבל זה לא קשה לראות אילו משאיות רמסו אותך ועל אילו משאיות נהגת כדי לרמוס אחרים. את כמו מורה במכינה לנשף המסכות שנצא אליו ברגע שהשנה הזאת תגמר.
את יושבת עם איפור קצת מוזר ושיער קצת אדום, פרלמנט קצר בין האצבעות, ומדברת על כמה שהחיים מסריחים. בהרף עין את משנה תנוחה ומשתמשת בתנועות ידיים מוגזמות ודיבור דרמטי כדי להסביר כמה החיים מדהימים ומה הקהל שלך עושה לך.
את לא באמת טעונה ברוע, אבל את אגם מכוסה ערפל סמיך. אנשים שוקעים מבלי לדעת בתוך מה.
שניה
אתמול כשישבנו על כסאות פלסטיק בחצר הבית שלי, שתינו תה מספלים גדולים (והבנתי שאם שואלים אותך "כמה סוכר?" אין תשובה יותר מתאימה מ"הרבה!") וקיארה הביאה לנו תפוזים קטנטנים מהחול ושיחקה עם עצמה על הדשא ראיתי שלא רע לך אבל גם שאת מפחדת. אין לך את ההרגשה הזאת זורמת בורידים, מחוברת בסיכות לכדוריות הדם הלבנות שלך - שאת עומדת לטרוף את העולם. שאת מסוגלת לתפוס בשתי ידיים כל דבר שאי פעם תרצי, או לפחות להגיע, באמצעות סטיות בלתי צפויות מהדרך הראשונית, למקום נכון בשבילך. עכשיו את צריכה לבנות אותה בתנאי מעבדה, עכשיו את צריכה לבנות אותה עם טלפונים לנגנים שיגבו אותך תמיד, עם למידה בלתי-פוסקת כדי להוציא מעצמך עוד ועוד, עם אחיזה בפחד שלך והטלה שלו לתוך אגם מכוסה ערפל סמיך. בלי אלימות, כמובן, אבל עם אגרסיות מונעות על ידי בטחון עצמי. בטחון עצמי מונע על ידי אגרסיות. המנעול שלך חלש יותר ממה שאת חושבת.
שלישית
בין לבין
המשלחת חזרה! אני הולכת לאיריס! ביי!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Cosmic Latte