זה לא חוסר סבלנות, זה איחבאט לא מאת'יל להו. סוג של מצב שננעל ונשאר. למרות ששישי והיום היו מרפאים, אני רק נשארת עם חשק לעוד. כששומעים את אותו האלבום כל כך הרבה פעמים קשה לא להדבק בהרגשה. נראה לי שאני מוותרת (אבל אתה לא באמת יוצא לי מהמחשבות). אני צריכה עוד לקנות צבעים לציור הקיר של ארז, אני צריכה להתחמק בעדינות מהזוג המעצבן עם השיעורים הפרטיים כי אין לי זמן לזה, אני צריכה עוד לעשות שיעורים במתמטיקה ולסיים את הספר ואת כל הבאים אחריו. לא באמת יוצא לי מהמחשבות. אני צריכה לגרום לגיד המטומטם הזה להחלים כי זה כל כך כואב ונמאס, אני צריכה לסדר את התזונה שלי ואת הספורט ולהוריד שמונה קילו, אני צריכה לשתות יותר מים ולצרוך פחות קפאין (ועוד פחות פחמימות), לנשום אוויר נקי ולמחזר. רע לי כשאני מוותרת.
לקפוץ ולצעוק.
surely not the best colors that you shine