The Shape of Things
שתורגם לעברית, למרבה הזוועה, כ"צורה לאהבה".
רייצ'ל וייס מגלמת בו סטודנטית לאמנות שמרחיבה את ארגז הכלים
הקונבנציונאלי של האמן(ית) ונותנת הגדרה (כואבת) לכשרון המניפולציה.
הפך לי את העולם. ואפילו פסקול של אלביס קוסטלו.
Chasing Amy
"לרדוף אחר איימי". באופן כללי, את הסרטים של קווין סמית' אני מאוד אוהבת
(ו"יס" פינקו אתמול). את זה במיוחד. סרט יפה, פשוט יפה (ולא ברמה של צבעוניות
וסצנות קסומות ואבק הכוכבים ואפקטים, אלא ברמת האורבניות, הסיגריות, הgrain והג'ינס בגזרה גבוהה של שנות ה90)
ומאוד לא יומרני. לדון במשמעות של נסיון עשיר של האנשים שאת/ה איתם אני אשאיר למשחקי
"הוא סבבה והכל אבל", ולמרות זאת - גם פה הדמות של אליסה מייצגת מבחינתי את סוג הבנות ש
אתם יודעים, לא מדברים עליו.
לומדים מזה יותר מאשר מסיכומים לספרות. שיגמר כבר בי"ס
זורקים 12 שנים מעבר לגדר וממשיכים לארץ הפלאות (זו דרך אחת לומר את זה...)