Once a lable is on something

האם יש דרך טובה יותר להעביר את ההנגאובר-בוקר-יום-שישי
מאשר ספונג'ה בבית של ירדן?

התחלנו כמו מסיבה של כתה ו', סיימנו כמו המסיבות האמריקאיות עם ההקאות והמשטרה.
אני במשך 3 השעות האחרונות ישנתי כמו בול עץ - שמצד אחד חבל, כי פספסתי את מה שהתחולל בחוץ,
ומצד שני - מזל - כי אלוהים יודע מה הייתי אומרת ולמי אם לא הייתי ישנה.

כל הכבוד לנו.

הימים האחרונים סחטו ממני הכל,
ועד יום שבת זה ימשיך ככה.

זה כיף והכל

אבל מתיש

אני רוצה

שינה

את המסיבה המטורפת הזאת שהכל ילך חלק אמן

ושינה.

על ליל אמש

פלאשבק היסטרי לכתה יא', בכלל לא גרוע. דווקא די טוב.
אני חושבת שהתגעגעתי לפנים האלו.

עליך ועל כל החברים שלך

מתוך ספר הצחוק והשכחה, מילן קונדרה

"הגראפומאניה מקבלת ממדים של מגיפה המונית כאשר התפתחות החברה מגיעה לנקודה, שבה מתמלאים שלושה תנאי יסוד:
א. רמת חיים כללית גבוהה, המאפשרת לאנשים להקדיש את זמנם לפעילות חסרת-תועלת;
ב. אטומיזאציה רבה של חיי החברה, על ההרגשה הכללית של בדידות היחיד, הנובעת ממנה;
ג. העדר בולט של שינויים חברתיים גדולים בחייה הפנימיים של האומה. (...)

אך התוצאות משפיעות השפעה חוזרת על הנסיבות. הבדידות הכללית גורמת גראפומניה, ובה בשעה, גראפומאניה המונית מגבירה ומגדילה את הבדידות הכללית. המצאת הדפוס איפשרה בזמנו לאנושות יתר הבנה הדדית. בעתות גראפומניה כללית מקבלת כתיבת הספרים משמעות הפוכה: כל אחד מוקף במלותיו כמו בחומת מראות, ששום קול מבחוץ אינו יכול לחדור בעדה."

אחת הבעיות האיומות ביותר באופן בו הבית שלי מסודר היא המחסור הכבד בחללים שמתאימים לאחסון, מטעמים אסטתיים בעיקר (עדיף סלון מושלם וחצי-ריק מאשר ארוניות על גבי ארוניות. עדיף חדר מאוורר מאשר ארון גבוה שחוסם את הצ'י. עדיף...). כתוצאה מזה, הבגדים שלי נמצאים בשני חדרים שונים, שולחן הכתיבה שלי והרמקולים של המערכת קורסים תחת ספרים וקלסרים ובאופן כללי הבית כולו מועד לבלאגן בלתי הפיך. איכשהו אני מצליחה, פעם בכמה ימים, לסדר ולגרום לזה להראות סביר ודי נקי, אבל קשה למנוע מהבגדים להערם, מהספרים והדיסקים להפוך למגדלים לא יציבים, מניירות וצבעים ועטים ישנים ותיקים ותכשיטים וקופסאות צבעוניות למלא את כל המשטחים החלקים.

אני נמצאת באותו מקום עם בן-אדם (שולי למדיי) שמזכיר לי בן-אדם (שולי למחצה) ואני לא מאמינה כמה מתסכל ומפזר זה יכול להיות.
זה מדהים איך המחשבות שלי יכולות להעניק מגירות ענק לאנשים שהייתה להם חשיבות רגשית מאוד קטנה עבורי ובו בזמן להקצות קופסאות קטנטנות לאנשים שכביכול אמורים להיות חשובים לי ואמורים לגרום לי לעצור דמעות בכל הכוח ברגע שאני נזכרת בהם.
אני שמחה שזה ככה, זה כמו בלאגן של תמונות, זכרונות, סקיצות לא עשויות, מצבים לא נוחים, משפטים מחוקים, משפטים שנאמרו ועברו שחזורים אינספור בראש עד שהבנתי שאין טיפקס-מוחק-עבר, ימים צבעוניים והמנעות מסבל. אבל
איפשהו

חסרים לי סדר ורגשות.

קורנפלקס לארוחת שישי

מגפיים שחורות חדשות ושיער שחור חדש (שחור שחור. ממש שחור, יותר שחור מבג'אז, שחור כמו פחם עם מרקם צמרגפן), עשרות עטים ריקים וסקצ'בוק שלישי שצריך לקנות, בגדים ארוכים וחלון פתוח (ורוח, זה עניין די חדש).

אחת
אתמול כשישבנו בפאדי'ס הבנתי כמה התרגלתי לראות אנשים משתנים, כמה את לא משתנה.
אני לוקחת את כל המילים שלך בערבון מוגבל. מקשיבה ומגיבה, לפעמים מוקסמת לפעמים מבליגה ונמנעת מלהתעקש על שטויות, אבל זה לא קשה לראות אילו משאיות רמסו אותך ועל אילו משאיות נהגת כדי לרמוס אחרים. את כמו מורה במכינה לנשף המסכות שנצא אליו ברגע שהשנה הזאת תגמר.
את יושבת עם איפור קצת מוזר ושיער קצת אדום, פרלמנט קצר בין האצבעות, ומדברת על כמה שהחיים מסריחים. בהרף עין את משנה תנוחה ומשתמשת בתנועות ידיים מוגזמות ודיבור דרמטי כדי להסביר כמה החיים מדהימים ומה הקהל שלך עושה לך.
את לא באמת טעונה ברוע, אבל את אגם מכוסה ערפל סמיך. אנשים שוקעים מבלי לדעת בתוך מה.  

שניה
אתמול כשישבנו על כסאות פלסטיק בחצר הבית שלי, שתינו תה מספלים גדולים (והבנתי שאם שואלים אותך "כמה סוכר?" אין תשובה יותר מתאימה מ"הרבה!") וקיארה הביאה לנו תפוזים קטנטנים מהחול ושיחקה עם עצמה על הדשא ראיתי שלא רע לך אבל גם שאת מפחדת. אין לך את ההרגשה הזאת זורמת בורידים, מחוברת בסיכות לכדוריות הדם הלבנות שלך - שאת עומדת לטרוף את העולם. שאת מסוגלת לתפוס בשתי ידיים כל דבר שאי פעם תרצי, או לפחות להגיע, באמצעות סטיות בלתי צפויות מהדרך הראשונית, למקום נכון בשבילך. עכשיו את צריכה לבנות אותה בתנאי מעבדה, עכשיו את צריכה לבנות אותה עם טלפונים לנגנים שיגבו אותך תמיד, עם למידה בלתי-פוסקת כדי להוציא מעצמך עוד ועוד, עם אחיזה בפחד שלך והטלה שלו לתוך אגם מכוסה ערפל סמיך. בלי אלימות, כמובן, אבל עם אגרסיות מונעות על ידי בטחון עצמי. בטחון עצמי מונע על ידי אגרסיות. המנעול שלך חלש יותר ממה שאת חושבת.

שלישית

בין לבין

המשלחת חזרה! אני הולכת לאיריס! ביי!