רציתי להיות רחוקה ממך
ויותר מדי הצלחתי
היום נסעתי באיילון וחשבתי שאולי אני עוברת על איזה קו אווירי שקרוב אליך מאד איכשהו
התרגשתי מהמחשבה על הגוף שלך קרוב אליי קצת
ואז נפנפתי את המחשבה
והמשכתי לשיר עם השיר
לדחוק אותך לפינה הזאת בראש שלי שאני תמיד דוחקת אותך אליה בשנה האחרונה
אבל אני לא באמת יכולה לדחוק אותך
רק את ההולוגרמה הקרה והחצי שקופה שאתה בשבילי
אני ואתה כבר לא מכירים כנראה
אבל
לא יכולתי להבריח אותך מהראש שלי
כי רק אתמול בלילה
בשיא העייפות
קראתי שוב בפעם המליון שיחה שהייתה לנו
ובכיתי
כי בשיחה הזאת כתבת לי דברים כל כך יפים
והרגשתי את האהבה שלך וזה היה ממשי ופועם כמו לגעת בגופה קרה
ואז ישר נכנסתי למיטה וכיביתי את האור והלכתי לישון
ונזכרתי כמה אתה חי בשבילי בשנה האחרונה
כמה אני מתעסקת בך וחוזרת שוב ושוב ושוב ושוב על אותן מילים שאמרת
משחזרת שיחות איתך לפני השינה
באופן לא מודע
זה טבעי לי יותר מדי
כמו שטבעי לי יותר שיש לי יד מאשר שאין לי
אני מבינה שאני צריכה להרפות
אני מבינה שזה כביכול חיובי שאתה כל כך חסר ממשות בשבילי
אבל
להרפות ממך זה כמו לחזור בשאלה
מה ישאר לי בלי להרגיש באופן יומיומי את האהבה שלנו
בלי לדעת שהיה לי פעם משהו אמיתי
להרפות ממך זה לאבד אמונה
לשכוח ממך זה לברוח מעצמי
ואני פוחדת
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
