המפץ הגדול- הרגע בו היקום כפי שהוא מוכר לנו החל. אך לא ממש, היקום הקדמוני היה הרבה יותר חם וצפוף מאשר הוא כעת. במהלך כל שנות ההסטוריה בין המפץ הגדול עד לרגע זה בו מלים אלה נכתבות התרחשה התפשטות- התפשטות המרחב שהוא בעצם היקום.
"המפץ הגדול"
נשמע מרשים.
תיאורייה זו של היווצרות היקום אינה ברורה עדיין. במפץ הגדול כל התיאוריות הפיזיקליות המוכרות לנו, כגון תורת היחסות שלא לדבר על חוקי הפיזיקה הניוטונית קורסות. שם שיחקו תפקיד חוקים ועקרונות אחרים.
מאז הגיית התיאוריה מדענים הוקסמו מהרעיון לדמות את המפץ הגדול- נוצרו הדמיות ממוחשבות.
והנה כעת, כל העולם רועש סביב הניסוי העתיד להתרחש בימים אלו-
"המפץ גדול 2"
המדענים נרגשים, לפחות חלקם. ואלה שלא נרגשים- חוששים.
מה שכן לא נראה לי שמישהו בקהילה המדעית נשאר אדיש לניסוי זה.
זהו הניסוי השאפתני ביותר מאז תולדות האנושות.
ואולי גם הניסוי אשר יגרום לחורבן כדור הארץ.
כן זה מפחיד למות, ולהישאב על ידי חור שחור ונראה גם די מיותר.
אך כאן באה השאלה- האם לא כל מוות מיותר?
והרי גם ככה על פי התחזיות בעוד כמה עשורים כדור הארץ ייחרב בגלל כל זיהומי הסביבה והדרך הלא אחראית בה חיה האנושות. אז לא מרהיב יותר לסיים את חיינו כתוצאה מניסוי מדעי?
ואם הניסוי כן יצליח ולא נמות, יתגלה סוף סוף אותו "חלקיק אלוהי"- האחראי על המסה.
תארו לעצמכם, מימדים חדשים, אפשרויות חדשות, תגליות חדשות, הרי כל זה יהיה אפשרי בעזרת אותו חלקיק חמקמק. אותו חלקיק אשר יפתח אפשרויות רבות ויוכל להוות בסיס לפתרון לבעיות רבות של האנושות, פתח למשאבים חדשים (נפט?).
והאפשרות השלישית שכלום לא יקרה, וכל אותם מיליארדים וכל אותן שעות עבודה מפרכות ירדו לטמיון. לא פעם ראשונה שדבר כזה קורה נכון? ואז נמשיך כולנו בחיינו רגועים, כולנו למעט אותם מדענים נלהבים. וכל זאת עד לניסוי הבא, לנסיון הבא של המדע להגיע לפריצת דרך.
אני מאמינה במדע, גם אם הוא יכול להיות לגמרי שגוי, אבל זו הדרך היחידה בה אנחנו מתקדמים ומשיגים תוצאות. כל דבר חדש מעורר פחד, ועד כמה שהוא יותר שאפתני כך הפחד שלנו גדל יותר.
אז שוב סוף העולם קרב ובא, עד לרגע זה העולם שרד לא רע את פחדינו, לא?
כינוי:
קוראת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
