כבר ימים רבים חלפו ללא מעש, הוא מרגיש חסר תועלת, חסר חשיבות, ריק.. כבר נאמס לו, הוא רוצה למות.. חדל הוא מהשאיפות הקטנות ואינו עוד מחכה וממתין לכלום אך הציפייה האין סופית מתישה אותו ומייגעת..סבלנותו פוקעת עת עת והוא שוקע לתוך מועקה רועמת.. שוכב הוא, שפוך על מיטתו, מיטת הקרש, ראש מונח מטה אך מביט כלפי מעלה וידיו רפויות..
ברקע הוא שומע דיבורים, במעומעם..כנראה מופנים הם אליו.. או שמא סתם נזרקים אל חלל החדר wishing somebody would pay atention to them...אך אין הוא מקשיב.. הוא במקום אחר עכשיו..מרוכז ומכונס בעצמו..קולות זימזום צורמים, זימזום של כלום, של ריקנות מתפשטים וחודרים, כמעין חור שחור.. נבלע לתוכם הכל...