פנסים ומילים ושאר ירקות

then I find myself

Depeche mode

קשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף.

קריעת ים סוף, עפ"י הרב שטיינזלץ, מראה לנו את הפער בין היבשה- היומיום, הגלוי, מה שאנחנו רואים כל הזמן, מה שמעל פני השטח, לבין הים- מה שנמצא מתחת לפני השטח, הרגשות העמוקים יותר, המחשבות העמוקות יותר, יש היאמרו הלא מודע.

וגם שם, בדייט כזה או אחר, יש את מה שאתה ואני אומרים, את השאלות שלך ואת התשובות שלי וההפך, את האסוסיאציות, הזרימה של השיחה והאם השתיקות רועשות מדי. וגם שם- יש את המתחת לפני השטח, את ההרגשה של- זה לא מה שמחפשים/זה לא מוצא חן בעיני/אני מחפש משהו אחר/נעים לי וכו'.

והרבה פעמים, אנחנו לא נותנים צ'אנס בשביל לא להיפגע. והרבה פעמים אנחנו סומכים על עצמנו- שאנחנו- מכירים טוב יותר מכולם את היבשה והים שבנו. בעוד שלמעשה, את קריעת ים הסוף הפרטית שלנו, עדיין לא צלחנו. עדיין לא הגענו לחיבור השורשי ביותר- אנחנו נוטים לחפש אותו אצל האדם האחר, ולחפש את עצמנו בו.

וזה קשה- קריעת הים סוף הפרטית, קשה לפחות כקריעת הים סוף הכללית, הראשונית. האם אנחנו צריכים לנצח לחבוט ולהיחבט, לדקור ולהידקר, לשתוק ולקבל בהבנה כמו גדולים, או שפשוט אנחנו צריכים לחשוב, שגם זו-הפרידה הקטנה הזו , יש בה חלק במסע הארוך אל עבר קריעת ים סוף הפרטית שלי.

אפרת.