היום הלכתי לקנות לאח שלי מתנה.
הוא בן 12 עוד יומיים.
הייתי בסנטר. וכשחזרתי ראיתי מול הבית שלי התקהלות...גם אמא שלי הייתה שם. כולם היו לחוצים ודיברו בטלפונים.
ראיתי בכולם היו בין שתי מכוניות. אז הדבר הראשון שעלה לי לראש זה שאמא שלי יצאה עם הכלב שלי בלי רצועה וקרה לא משהו.
אבל לא.
אמא אמרה לי לחזור הביתה. וזה מה כשעשיתי. ובדרך כשיכולתי הגנבתי מבט חטוף במה שהלך שם.
היה שם אדם זקן מוטל על הרצפה.
נכנסתי הביתה, אמרתי שלום לסבתא שבאה אלינו ורצתי לחדר השינה של ההורים כדי שאוכל לראות יותר טוב.
האנשים בחוץ טלטלו אותו ושמו אותו על הצד וחזרה על הגב.
אחרי סדרה של צעקות "איפה האמבולנס הזה" שכנה אחת התחילה לנסות להנשים אותו. הם דפקו לו על החזה. זה נראה ממש כמו התחלה של פרק של "האוס" (סדרת בית חולים...)
אחרי כמה נסיונות כושלים שלה מישהו זרק "הוא ניהיה כחול."
ברגע זה התחלתי לבכות. סבתא הצטרפה אליי לראות מה שקרה מהחלון.
אחרי כמה רגעים ועוד נסיונות של הנשמה הגיע הפרמדיק. הוא הוציא כל מיני מכשירים וממש דקה וחצי אחריו האמבולנס הגיע.
מתוך האמבולנס יצאו שלושה רופאים והתחילו להוציא מכשירי הנשמה ותיק עזרה.
אחר הרופאים רכן מעליו ואמר לרופא השני שאין מה לעשות... מאוחר מדי.
במשך כל הזמן הזה (מאז הנפילה ואז שהרופאים הגיעו) האשה (אשתו של הגבר שנפל) התקשרה לבן שלהם ואמרה לו לבוא.
הוא הגיע טיפה לפני האמבולנס...
זה דבר נוראי.
לראות את אבא שלך נפול חסר אונים על הכביש... ואז לראות את הרופא רוכן מעליו ואומר לו שאין סיכוי...
זה לא סתם איזה סיפור... זה קרה. זה קרה לי היום בבוקר.
דברים כאלה גורמים לך לתהות...
איך?... איך קורה דבר כזה? לפני שתי שניות האיש הזה היה בדרך עם אשתו, כנראה חזרה הביתה, עם הקניות של החג.
בשנייה אחת חיים שלמים נגמרו.
ואפשר לחשוב פתאום שדבר כזה יכול בשנייה לקרות לך. ואם לא לך אז לאנשים שאתה אוהב.
סבתא שלי לא בסדר לאחרונה.
היא הייתה ממש חולה ועברה ניתוח קשה ברגל.
סבא שלי נפטר לפני חמש שנים. והיא חייה לבד.
אחרי הניתוח היא לא הייתה יכולה יותר לחיות בבית שלה לבד. אז היא עברה לבית של דוד שלי.
עכשיו היא רק רוצה ללכת משם. אבל מצד שני היא יודעת שהיא לא תוכל להיות לבד. היא פשוט לא תסתדר.
היא כבר מתה לברוח משם. למרות שנוח לה שם.
לאחרונה היא כל הזמן בדכאון. היא לא אוכלת. היא אמרה לי היום שפשוט נמאס לה. היא לא רוצה יותר להמשיך ככה. אחרי המקרה עם הבחור שמת... היא אמרה לי שהחיים לא שווים כלום. ובאותה קלות שקיבלנו את החיים, אנחנו יכולים לאבד אותם ככה. בשנייה.
אני נורא מפחדת עליה.
מצד אחד היא אומרת לי שצריך לנצל את החיים. ולא להתחשב בכלום.. אבל היא לא עושה את זה בעצמה. והיא כבר התייאשה מהחיים.
אני באמת לא יודעת מה ייקרה כשהיא לגמרי תוותר.
לאור המצב (שלי כלומר) החלטתי לשים ציטוט של שיר. השיר עצמו דווקא נורא חינני ושמח.
אבל המילים כלכך משמעותיות.
מישהו נכנס לחנות דווקא נחמד מאוד
רגע כואב בחזה ופתאום נופל ומת
בגיל ארבעים ושש עם בית ואשה
ורגע אחד בחזה ואשה אחת
תישן לבד.
מישהי נוסעת בטרמפ דווקא יפה מאוד
לא מזמן קיבלה הצעה היא חושבת שהיא תסכים
אוי כמה שהיא בכתה כשהנהג את החולצה
קרע לה
תינוק בקומה מעל בוכה חזק מאוד
אבא את אמא דקר וירה לעצמו בראש
ודם מקומה מעל נוזל לי על החלון
על מה אני חושב הלילה
כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הרבה כאבים בגוף והרבה כאבים בלב
הרבה בניינים יפים והרבה אמנות ותרבות
הרבה הורים מתים והרבה קירות נסדקים
ולי זה נראה פתרון ללכת איתך לישון
הלילה
כלום לא עצוב הכל כרגיל
כלום לא קורה פה
כלום לא קורה פה
הכל שקט, הכל שקט
איזה לילה יפה לחלום חלומות יפים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
