נכון שכבר הבנו שאתה לא רוצה אותי. נכון שזה עדיין כואב. נכון שאתה ממש ליד אבל אסור. אסור לי לאבד את הראש. בגדול, אתה לא כזה משהו. ממש לא. אתה לא נראה טוב. אתה שומר הכל לעצמך. אתה לא מצחיק אותי. בכלל. אתה מקובע והחשיבה שלך מאוד צרה ו"מרובעת". אתה ממש סתם אחד. אתה תמיד קצת מגעיל אותי עם האכילה שלך. וכשאתה מבשל משהו, למה המטבח צריך להיראות אחר כך כאילו הוא שרד שואה גרעינית? אתה אף פעם לא שותף ידיים אחרי שאתה משתין. אמנם אני מודעת לכך שהרבה בנים מתנהגים ככה, אבל לגביך אני יודעת בודאות- וזה דוחה! אתה תמיד נוגע בשלט של הטלויזיה עם ידיים דביקות ומשאיר אותו מלוכלך. אתה צועק על הטלויזיה כמו קופיף מול משחק כדורגל. אני לא מבינה איך זה אמור להשפיע על התוצאה.. אתה אומר לי את האמת, תמיד, גם כשהיא שורפת אותי מבפנים. אתה גורם לי להרגיש מכוערת. ועצובה. אתה אוהב אותי, אבל בדרך שלך. אתה דורך על ביצים לידי כי אתה יודע שאני אוהבת אותך. אוהבת אותך יותר. טוב, חכה שנייה, אני באה..
מה זה פרויקט מוצ'אצ'וס?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
