הריק הזה שנקרא חיים

בכיתי כל כך הרבה שכבר יש לי בחילה. אני רוצה לישון ולא מסוגלת, ומה שהכי מטריד אותי זה שאתה ישן לך בנחת. אני חושבת שאני שונאת אותך בגלל שאתה לא אוהב אותי. כן, זה נשמע לי הגיוני. רק שבמקום לעבור הלאה אני מתבוססת בעצבות הזאת. בזה שאתה כבר עם מישהי אחרת. בזה שלך טוב, ואני בכלל לא נספרת אצלך.

אני יוצאת לסיבוב לילי כשכולי אדומה ונפוחה מבכי. אני עוצרת בקיוסק וקונה סיגריות. אני מעשנת שתיים ברצף ונרגעת. אני בכלל לא אוהבת אותך. וגם לא אותי.