"עד שהכל יגמר"

תהנוו=] יש שוב קצת בעיות בפיסוק זה בטיפול.

תהנו  ותנו דעתכם=]

*הלכתי לתחנת אוטובוס לבית של נועם, אחרי 2 דק' ראיתי דמות מוכרת מתקרבת לעברי, זה היה עומרי "היי שחף" אמר, "היי עומרי.."*

"ממתי את נוסעת לכיוון הזה?" תהה "אממ אני נוסעת לנועם יש מבחן וזה צריך ללמוד מסתבר" עניתי לו  "חח כן ללמוד, משהו שלא קורה אצלי הרבה, לא נורא תכף השנה נגמרת" צחק איתי "יהיה טוב" מלמלתי, השתחררה דממה , הייתי קצת מובכת מה אומרים? מה עושים? חשבתי "שחף? אולי תספרי לי קצת על עצמך?" עומרי קטע את מחשבותיי ואת מבוכתי, "מה אתה רוצה לדעת?" התעניינתי "אממ את בת יחידה? הורים גרושים? בכלל נשואים? חיות יש לך? וסתם מה שבאלך לספר לי" אמר וחשב מה עוד להוסיף אך שתק,

"אז ככה... אני לא בת יחידה, יש לי אחות בת 10 וקוראים לה תמר, ההורים שלי נשואים בעושר ובאושר ומה עוד? מה עוד? יש לי חתול בשם טולי" אמרתי הכול. "חח חיים מלאי אושר יש לך הא?" צחק איתי ועלי אולי? "כן " גיחכתי "ומה איתך? אתה בן יחיד? ההורים גרושים? חיות משהו?" החזרתי לו באותו מטבע. באותה השנייה הגיע האוטובוס שלי קו 49 לכוון מרכז העיר הסתובבי להגיד לעומרי ביי אבל ראיתי שהוא עומד מאחורי בתור לאוטובוס "מה אתה נוסע איתי?" הופתעתי "כן אני חמישה בניינים מחברה שלך " אמר "אנחנו גם יורדים באותה התחנה" הוסיף "אז איפה היינו? "שאל "הא כן אז ככה- אני גם לא בן יחיד, יש לי אח בן 13 בשם תומר ההורים שלי גרושים מאז שאני בן 7 והחיה היחידה שיש לי בבית זה אחי" אמר צחקתי על איך שהגדיר את אחיו, הנסיעה עברה בנעימים דיברנו ודיברנו עד שירדנו בתחנה של הבית שלו ושל נועם "בואי אני אלווה אותך אליה" אמר, הלכנו כשלוש דק' ושהגענו לכניסה לביתה של נועם אמר "כנראה שפה מתפצלות דרכנו היה מאד מאד נחמד להכיר אותך יותר לעומק שחף , את ממש חמודה ואממ זהו" סיים את דברו "תודה רבה " חייכתי "גם אתה מאד מאד נחמד והיה לי כיף לדבר איתך" הוספתי  הוא הוציא פיסת נייר מהתיק שלו ועט וכתב לי על דף מספרים ואותיות "קחי" נתן לי את הדף הסתכלתי עליו וראיתי את מספר האייסיקיו שלו ואת המסנגר שלו , "אז נדבר?" סיים את השיחה" נדבר" חייכתי, נשק לי על הלחי והמשיך לביתו. עמדתי מתחת לבית של נועם חייכתי ונשמתי עמוק ניסיתי להרגיע את פעימות הלב שלי ואת קצבו "תירגעי שחף פשוט תירגעי כולה ניהלתם שיחה ארוכה והוא נתן לך את האייסי שלו ואת המסן לנשום" כל האמרות האלו לא עזרו לי ועדין התנשמתי עמוקות חייכתי ונכנסתי לחצר ביתה של נועם, עליתי את כל הארבעה קומות לביתה של נועם, ואם מקודם התנשמתי בגלל עומרי עכשיו התנשמתי בגלל המדרגות "אני בכלל לא בכושר" מלמלתי, דפקתי על הדלת וחיכיתי לתשובה נועם פתחה לי את הדלת וראתה אותי מתנשפת ומתנשמת והחליטה לצחוק עלי "את ממש בכושר הא?" לא הגבתי,

"מים בבקשה עכשיו" הוצאתי מפי כל ההתרגשות הזו מעומרי והמאמץ במדרגות חייבו מים

"קחי" אמרה נועם "תודה" לגמתי מהמים ונגעתי, "אז מה שנלמד?" קרצה לי "כן כן בואי"

ונכנסו לחדרה.

"ביי נועם"  אמרתי "ביי שחף נדבר בבית מאמי".

אימא כבר חיכתה לי למטה עם האוטו נכנסתי ואמרתי "היי אימא ממצב?"

"הכול מצוין איך עבר היום מתוקה?" סיפרתי לאימא על שפרה והיא הצדיקה אותה ואמרה שלא יזיק לי ללמוד התעצבנתי עליה אבל נרגעתי  מהר ששמעתי שהולכים לאכול סושי.

אחרי כל האוכל והשתייה חזרנו אני ואימא הביתה "אני במקלחת" צעקתי הספקתי לשמוע לפני הפתיחה של הברז "תשאירי לי מים חמים", פשטתי את הבגדים והסתכלתי על המראה הגדולה שבאמבטיה בחנתי אותי מצבע שיערי החום דבש דרך הפנים אף קטן ופרופורציונאלי לפני עיניים בצבע חום כצבע שיערי, שפתיים שלא עבות ולא דקות, עברתי להסתכל על החזה שלי וכמו כל נערה לא הייתי מרוצה מגודלו "אולי תגדל קצת? בבקשה לא הרבה" ניסיתי לדבר אליו כמו בכל שבוע בערך אבל זה לא עזר נתקעתי על המידה B וכנראה שאשאר. הסתכלתי על הגוף שלי שמלא במקומות שצריך ולא צריך, תמיד אמרו לי שאני פרופורציונאלית עם הגובה והמראה והגיל ותמיד טענתי שמה פרופורציונאלי ב 1.70 על 62 קילו בכיתה י"א? רציתי לרזות אבל לא הצלחתי.

נכנסתי  למקלחת נותנת לכל גופי להתרטב ומתמסרת לחום המים, חשבתי על אירועי היום על עומרי והשיחות שעשינו היום ובפרט על השיחה בנסיעה לאוטובוס, ניסיתי לנתח את המצב ולראות מה סיכויי לצאת איתו אי פעם והמסקנה שאפה ל0, "את אף פעם לא נותנת לעצמך סיכוי" ציין קול בראשי ואני נאלצתי להסכים איתו. יצאתי מהמקלחת התנגבתי והתלבשתי  ויצאתי לחדרי, הוצאתי את פיסת הדף שעומרי הביא לי והתיישבתי על המחשב-

התחברתי למסן ולאייסיקיו וראיתי שמעיין שלחה לי הודעה, קראתי אותה וזה לא היה משהו מעניין אז יצאתי ואמרתי שאני אחזור אליה עוד כמה דק', לקחתי את הדף שעומרי הביא לי והקלדתי את מספר האייסיקיו שלו 23896488 הקלדתי ולחצי על אישור, חיכיתי לתשובה וכעבור דקה באמת קיבלתי תשובה "המשתמש אישר את בקשתך" חייכתי לעצמי.

עומריקו כתב\ה:

שחופי=] מה קורה מאמי?

אם לפי דקה חייכתי אז עכשיו החיוך שלי היה ענקי שמחתי על כך ששלח הודעה ועל שקרה לי "שחופי" למרות שאני לא מתה על הכינוי הזה.

שחפולה=] כתב\ה:

היי=] הכל מצוין ואיתך? יש חדש מאז שעזבתי אותך?

עומריקו כתב\ה:

ברוך השם הכל מצויין גם, וכן יש חדש: אני מתגעגעת לחיוך שלך

הסמקתי כמו מטורפת "טוב שהוא לא פה" ציינתי לעצמי

שחפולה=] כתב\ה:

איזו מחמאה, אני עוד אסמיק:P אם זה מעודד אותך גם אני מתגעגעת לעיניים שלך

עומריקו כתב\ה:

אני מסמיק לעומת מישהי פה, תגידי אפשר לשאול שאלה?

שחפולה=] כתב\ה:

ברור! חח

עומריקו כתב\ה:

מה את עושה בשישי? כי אם כלום רוצה אולי לצאת לסרט? יש סרטים טובים ואח"כ נשב לשתות איפה שהוא אם תרצי ואני אפילו אלווה אותך הביתה!

שחפולה=] כתב\ה:

מ משניה, תן לי פתוח ת'יומן לראות אם ישלי זמן פנוי..רק דקה טוב?

עומריקו כתב\ה:

חח ביצ' , נו מה היומן אומר?

שחפולה=] כתב\ה:

היומן אומר שברור! חח לאיזה סרט אתה רוצה ללכת ומתי?

עומריקו כתב\ה:

מה דעתך שנקבע את זה מחר בבצפר? למה אני מת פה מעייפות כדורגל את יודעת

שחפולה=] כתב\ה:

סבבה=] שיהיה לך לילה מקסים =]

עומריקו כתב\ה:

גם לך מאמי=] חלומות מעולים! נדבר מחר בבצפר!!!

סגרתי את השיחה איתו וסגרתי את המחשב וקפצתי על המיטה שלי מרוב אושר

"יש יש יש יש יש" צרחתי בחדרי בקולי קולות "הכל בסדר?" הראש של אמא הציץ

"כןןןןן" צעקתי מאושר בחזרה "מה כבר קרה ילדונת?" שאלה בתקווה שאני אפסיק לצרוח

"אמאאא אני יוצאת עם עומרי בשישי" החזרתי לה תשובה בהתלהבות "מה? מיזה? אף פעם לא שמעתי עליו" "אז עכשיו שמעת" אמרתי "הוא בן 17 וחצי שכבה עליי בבית ספר, ישלו תמונות שלו אני אראה לך והוא יעלה עלינו לפני שאנחנו יוצאים" חתמתי את השיחה בלי סיכוי לתת לאמא להתווכח איתי "אוקיי" יצאה מהחדר.

נכנסתי למיטה והשעה כבר הייתה 23:00 "צריך לישון" קבעתי. שמתי את הראש על הכרית

והופ, כבר שמעתי את קולה של אימי "שחפיי בוקר טוב, קומי מתוקה" פקחתי עיניים וחייכתי זוכרת את ליל אמש.

קפצתי מהמיטה והתארגנתי לבית ספר...