לחשוף בשר ודם.

וירוס.

יש כל כך הרבה מילים שהייתי יכולה לכתוב על וירוס. גם כשאני בריאה, אני תמיד נגועה.

וירוס התיעוב העצמי אוכל אותי מבפנים, עושה אותי חולה בכל יום מחדש. כל יום בעבודה אני מחפשת, למי יש כדור, למי יש כדור. כאב ראש, כאב בטן. הם אף פעם לא מפסיקים, כל כך אמיתיים כשאני יודעת שהכל בראש שלי.

שמנה, מכוערת, מחוצ'קנת, מסריחה, חסרת ביטחון עצמי, טיפשה, לא מעניינת, לא מסוגלת לבטא אף פעם את מה שבאמת התכוונתי להגיד.

לא מוכשרת. זה הנורא מכל. לא מסוגלת לעשות את הדברים היחידים שמעניינים אותי בחיים, שהם לנגן ולכתוב. פשוט לא מצליחה. מנגנת גרוע בכל פעם מחדש, ולא מתאמנת מספיק בכדי לשפר את זה. לא מצליחה לכתוב, כי מה שיש לי בראש הן תמונות, לא סיפורים.

אחרי זה אנשים מתפלאים שאני רוצה להתאבד. כשהדברים היחידים שמעניינים אותי הם בלתי אפשריים בשבילי, מה נשאר לי? רק סבל. ולפעמים הסחות דעת.