גן שלנו מה נחמד הוא

אתה יושב מהצד ומסתכל, שותק, צוחק.

יודע, ושותק.

איך הכל מתפוצץ, מתרקס, מתנפץ.

מה שהיה כבר נשכח בעינייך. זה כלום.

אני הייתי זאת שתפסה אותך ביד וגררה אותך מחוץ לבור

אני הוצאתי אותך מהבוץ,

אני אותה אחת שהיית צריך להודות לה כל כך,

ולא הודית.

אני מתגאה במה שעשיתי, כי אף בנאדם אחר

לא היה עושה אותו דבר למענך.

אני מכיתי בשבילך,

אני צעקתי בשבילך,

אני הכאבתי בשבילך,

אני נלחמתי על מי שרציתי שתהיה.

אני לא הפסקתי עד שהיה לך טוב.

עשיתי הכל רק כדי שתוכל לשוב לשמוח.

ואתה?

בלי טיפת אשמה מסוגל לזרוק את כל זה,

ואפילו לא על טעות שהיא שלי.

מתי העובדות יכו בך ותעיז לקום ולומר סליחה?

אני לא מאמינה.. אני בספק.