גן שלנו מה נחמד הוא

כולם חושבים שהם חכמים כאלה גדולים.

אבל אני טיפשה גדולה.

עצומה! ענקית! ווהוו!

כל הטעויות החשובות שעשיתי דופקות אותי עכשיו.

אני עושה דברים מתחרטת הרבה מידי.

אני מקולקלת!

אני יודעת מה יקרה ובכל זאת הולכת נגד הרוח.

אני דפוקה. ממש.

טוב פסדר..

מה שהרסתי כבר לא ניתן לבנות חזרה,

צריך ללמוד ולהמשיך הלאה, ככה לא נגיע לשום מקום.

מה שכן, למדתי דברים חשובים בתקופה הזאת.

אפשר לרצות משהו כל כך הרבה, עד שחושבים שמוצאים אותו,

אבל זו רק האשליה שיצרתם לעצמם כדי שתוכלו לחיות בסיפוק.

יש הרבה אנשי שתוכלו לטעות לגביהם כל כך בקיצוניות,

שברגע שהכל יתפרץ אתם תיפגעו כלכך שלא תוכלו להפסיק לחשוב על זה.

והדבר החשוב מכולם-

לא לתת לעצמך ליפול.

למדתי את זה בכלכך הרבה דברים מגעילות ונתעבות,

ובכל זאת, זה מה שלימד אותי את הלקח.

אני מנידה את הראש על כל כך הרבה מעשים שעשיתי,

מילים שאמרתי,

שטויות שכתבתי.

"הכל עובר, חביבי". מי הדפוק שאמר את זה?

אז לא, ממש לא. זה נשאר בלב ולא יוצא. זה כאב פיזי, אמיתי.

ואולי זה סתם כי אכלתי מלא סופגניות.

ובתוך כל ההמולה יש דברים טובים.

בעצם,

עוד תקוות שאפשר לנפץ.

אוך למה אני מסתכלת על הכל ככה? דפוקה.

עוד תקופה שחורה בפתח?

כן.. זה מריח ככה, עם סיום השביתה והכל.

חפצי,

Here I Come

3>