גן שלנו מה נחמד הוא

[זה בכוונה מפחיד. כן זה די מזוויע.. אז סליחה שגרמתי לכם לצפות בזה.]

איפה הייתם כל הזמן הזה?

ו.. למה החזרה לעבר הייתה מלווה בכלכך הרבה זכרונות?

זרקתי את הכל בלי בושה,
לא היה לי אכפת מכלום.

ואז כשהסתכלתי לכם בעיניים, אחרי כל הזמן הזה.. נזכרתי.

נזכרתי למה בכלל התחברנו, כמה דברים עברנו ביחד.

כמה שטויות צחוקים ודמעות היו בינינו.

ואז אני מודה שעשיתי טעות חמורה.

אבל עכשיו טוב.

ויהיה טוב.

כי עכשיו אני יודעת.

אמרו לי שמטעויות לומדים ואני בכלל לא שמתי לב.

לא רציתי להכיר בעובד שזו היתה טעות חמורה.

הלכתי נגד הרוח עם הראש בתוך הקיר וסבלתי לא מעט.

עכשיו אני יודעת כמה המשפט הזה נכון.

אולי הטעויות היו צריכות לקרות. לקרות עכשיו.

העיקר שהכל טוב.

הכל בסדר.

לשם שינוי.