גן שלנו מה נחמד הוא

כבר לא מה שנראה לכם.

גם אם שמתם לב וגם אם לא, אני לא אותו בנאדם.

המחשבות שלי אחרות. ההתנהגות שלי שונה.

הפסקתי להיות מה ששנאתי.

פתאום הבנתי מה הייתי כל התקופה הזאת.

איזה בנאדם מגעיל הייתי.

לא אכפתית, לא מתחשבת, בעיקר מטומטמת.

מעצבנת.

הייתי מגעילה.

אני בכלל בשוק שהיו לי חברים.

"את הפכת להיות בנאדם מדהים"

המילים שלה לא יוצאות לי מהראש.

אולי זה נכון?

כי עכשיו, הכל בי אחר. הכל בי יותר טוב.

אני מחייכת יותר, אני אוהבת יותר.

אני יותר, בכלל.

רוצה יותר, שואפת יותר, מצליחה יותר,

מאמינה יותר.

יודעת יותר.

אני לא מה שהייתי.

אני לא מי שהכרתם אז.

דברים שאני לא העזתי להגיד, היום יוצאים לי מהפה

דברים שלא העזתי לעשות, היום אני עושה בכיף

אנשים ששנאתי, אני היום אוהבת.

תאמינו, או לא, זה נכון.

מבחוץ לא הרבה השתנה.

לא מעט אנשים גילו אותי השנה.

"חשבתי שאת בנאדם מגעיל בהתחלה, אבל אז גיליתי שממש לא".

אני,

הרבה יותר חכמה ממה שאני נראית

הרבה יותר מצחיקה ממה שאני נראית

הרבה יותר נחמדה ממה שאני נראית

או בעצם.. ממה שבנו עלי?

לא..

ממה שאני בניתי על עצמי.

אני שיניתי את הכל. כל השנים האלה שאמרתי

שאנשים לא משתנים, כולם אותו חרא..

אני חייתי על האמונה הזאת יותר מידי זמן.

אני השתניתי.

ואני גאה בזה.