גן שלנו מה נחמד הוא

הכותרת הזו עושה לי רע...

אחרי כמה שנים טובות בישראבלוג [לא ספרתי האמת]

ומספיק חרא שאכלתי כאן, אני כבר לא מוצאת את המקום הזה טוב בשבילי.

כבר לא מעניין. האמת די מגעיל אותי.

לא סתם הפסקתי לבוא למפגשים שלכם.

אני כבר לא מגדירה את עצמי בלוגרית. זה די מפדח האמת.

כולם פה כאלה העתקים אחד של השני. בטוחים שהם מיוחדים.

זה מזעזע אותי.

כשאני מסתכלת מה זה עושה לאנשים שיותר קטנים ממני,

לדעת איפה הם יהיו בעוד 3 שנים.. עושה לי קצת רע האמת.

אז זהו החלטתי.

לא תמצאו אותי כאן יותר.

אני לא אסגור את הבלוג לגמרי מכמה סיבות..

בעיקר כי אני ארצה בטח לשים פה תמונות מאירועים גדולים,

רק בגלל שזה כבר מזמן הפך למרכז תמונות של כל השכבה בערך

[למרות שרז מילא את כס המלכות יפה מאוד]..

וגם כי זה זיכרונות. לטוב ולרע. ללמוד מהטעויות.

שאם אני אתגעגע אי פעם,

אני אחפש בארכיון את הקטע היחיד בבלוג שיש לו כותרת

זהה לקטע הזה ואזכר למה אסור לי להישאר כאן.

יותר מידי דברים רעים ספגתי כאן.

למזלי לא הפכתי לבובה על חוטים.. לדמות חסרת אישיות.

באמת שעושה לי בחילה להישאר פה.

זה לא השפעה טובה. בטח שלא עליי.

אחרי הרבה חפירות אני נפרדת לשלום מ.. שנתיים [?] וחצי.. אולי יותר,

של הרבה זיבולי שכל, תמונות, סרטונים, שירים, דמעות, צחוקים.. ובעיקר הרבה בולשיט על גבי בולשיט נוסף.

אז..

להתראות.

אין מאושרת ממני.

אלה.