לדעת, שהמצב לא ממש טוב

ופיתרון לא נראה באופק.

לרצות ללכת... לא להיות קשורה.

למרות הכל,

למרות כל הדברים שמסמנים לי לעזוב

אני נשארת.

אני חייבת להישאר ואין לי מושג למה.

בסופשבוע השלמנו את היומולדת של מור במסיבת פיג'עמות.

שארון – לובה – מור – חן ואני ^^

אהה.. וגם אדם ואיתי :P

אחרי ניסיונות רבים להמשיך את "יום אחד היה ילד בשם דויד. היה לו אדמומיות"

"דויד היה שחום"

"לדויד היה אבא"

פרשתי בניסיונותיי הכושלים לספר צ'יזבט ><

ושמעתי את הצ'יזבט של איתי.

קר לי קר לי קר לי. רק חבל שבחדר של מור חם =\

בוקר. עייפות. רצון עז לאוכל. ים.

היה ממש נחמד בים. באמת.

רק חבל שנשרפתי. רער.

אני לא מאמינה שנשרפתי.

האאאאא!!!

אני אדומה. * בתגובות, אנא עודדו אותי, המצב שלי רגיש*

שונאת להיות אדומה >:

הדס.

שב24 השע' האחרונות

נשרפה אחושקשוקה. קיבלה צעקות. שמה קרם לכוויות =|. יצאה לפגוש את הנוע"ל. דיברה עם מור. דיברה עם איתי. הותקפה בצחוקים ע"י אופיר ולובה. פיפסה מתמטיקה D:

עריכה.

אוח היה כייף. מזמן לא היה לי כזה יום (:

צריך לעשות את זה לעיתים קרובות יותר ^^

נעמה, איתי, שרון, שירן. היה טואוב.

אוהבת'כם.