ראש השנה,
עוד חצי שעה אני כבר יוצאת מהבית לסבתא- יהיה כיף, פגוש את כל הדודים והבני דודים, לאכול אוכל הכי טעים בעולם- ועם זה זה הולך להיות ראש השנה הכי עצוב שאני עברתי.
יונתן-
10/10/90-10/9/2007
החבר הכי טוב שלי,
האהבה הראשונה שלי
החבר הראשון שלי
הנשיקה הראשונה שלי
הבנאדם שאני הכי סומכת עליו בעולם
זה ששם תמיד בכל מצב
הילד הכי ישר והגון שאני מכירה
זה, ועוד כ"כ הרבה דברים הם דברים שיונתן היה בשבילי.
אני לא מרגישה עצובה- זה ממש מזור. אני מרגישה חור בבטן, אבל אין לי שום צורך לבכות.אני יודעת שזה טבעי, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב, זה לא מוריד מהכבוד שלו? אני לא מרגישה אפילו טיפה עצב על הבנאדם שאני הכי קרובה אליו בעולם?
אני נחשבת בנאדם חזק, ואנשים שיודעים על מה שקרה בוכים, ובטוחים שאני אעבור את זה בקלות יחסית כמו שעברתי את עזיבתה של אבא, והרבה דברים אחרים. אבל אני לא יכולה להתמודד עם זה בכלל, לא יודעת איך להתמודד עם זה בכלל ולא יודעת אם אני יכולה להתמודד עם זה.
יונתן ישאר ילד בן 16 ו11 חודשים,בדיוק 11 חודשים.ילד שלא יתבגר, ילד שלא יהנה מדברים שלנו נראים ברורים מאליהם-זה נראה רחוק, אבל לא תהיה לו אישה, לו יהיו לו ילדים,הוא לא יהנה מלשרת בצבא או לסיים את הלימודים- זה פשוט לא נפס איך החיים שלו נגמרו, ככה, ברגע. ברגע שבו הגוף החליט לפני שבועיים על קריסה בריאות, ואח"כ לפני יומיים על קריסה בכל המערכות.
יוני לא הספיק הרבה בחיים, ממש לא ! וכל אחד שמכיר אותו היה אומר לכם שהוא הבנאדם הכי הכי חכם והכי הכי מתחשב והכי הכי טוב שהוא מכיר. זה פשוט הוא.
אני לא יכולה שלא לשאול,
אם יש אולהים,
איך דוקא אותו הוא לוקח?
אני יודעת שזה מעבר חד.
אבל אני מאחלת לכולם שנה טובה, שנה של בריאות אושר הצלחה.שנה של הנאה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
myself:)