והנה שוב התחושה הזאת עולה לי, מבין האצבעות עד לראש, ממלאת אותי...ההרגשה הזאת שתוקפת בכל פעם שאני נכנס לכאן, הרגשה של פורקן, של בית.
אז הנה אני שוב.
עוד תקופה בחיים שצריכה ליווי צמוד.
כי איכשהו, למרות כל מה שקורה מסביב, המקום הזה כאילו מעורר בי שלווה מסויימת.
כאילו מבטיח את המקום שלי, בלי דחיקות הצידה, בלי חרטות.
התגעגעתי, פשוט כך.
התגעגעתי לפרוק אל דף ריק, התגעגעתי לשיתוף הזה, השיתוף העקיף עם העולם.
התגעגעתי לצד אחר של עצמי, שאני מצליח לפגוש רק כאן.
ואני כבר רואה שינוי באופק...טוב, רע
שינוי.
שינוי מבורך.
אולי ההרחבה תבוא בהמשך.
אבל כרגע?
אני מודה, לכולם, על העזרה, והתמיכה, ועל המקום הקטן הזה שבו אני יכול להרגיש בית.
חזרתי פתאום, הנה אני בבית...
תני לי רק דקה לנשום, באתי לך כל-כך, כל-כך פתאום.