של לכתוב דברים מתוחכמים ומילים שנונות.אתם יודעים, העייפות של ה"חופש" שלי תופשת.
אז אני פשוט אוותר, כבר בפעם השנייה בשבועיים האחרונים, ופשוט אתן לאצבעות ללכת במקומי, למילים של אחר להחליף את המילים שלי.
אבסורד
הלכנו נגד הזרם,
נגד כיוון הצמיחה, נגד הטבע,
ובכוונה תחילה,
הלכנו נגד הורינו,
כיוון השעון והתנועה,
הלכנו נגד
ולא מסתמנת כל דרך חזרה.
הלכנו נגד אהבתינו והמשפחה,
נגד הרוח,
נגד ההיגיון, המחשבה,
נגד מה שלימדו אותנו בבית הספר,
ומה שלמדנו על בשרינו,
הלכנו נגד
ולא מסתמנת כל דרך חזרה
מתוך חלקים מן השלם/שי דויזון
אני חושב שאפשר להבין מהכמה פוסטיםן האחרונים שלי כולל זה שמצאתי את ספר השירה של אחי.
זה גורם לי לתהות, אחרי הכל, הוא אהב את זה.
אחרי כל הטרחה וההשקעה האינסופית, הוא שמח, הוא אהב, הוא וויתר.
וויתר על ההמשך, וויתר על המאבק, וויתר על ה"אבסורד" הזה, של ההליכה כנגד.
ואני שואל את עצמי למה, למה לעזאזל כשהוא סופסוף מצא משהו שהוא חלק כל כך אינטגרלי מחייו?
ואולי יום יבוא ואני אבין, שהרי גם אני הולך נגד.
נגד כל מה שרוצים שאני אעשה, נגד כל מה שרוצים שאני אאמין בו.
הלכתי נגד, אני הולך נגד, ורוב הסיכויים שגם אלך נגד, והדרך חזרה?
לא מעניינת אותי.
אם היא שם ואם היא לא, אני חי את חיי, במסלול שלי, עיקש ולא קשוב (נו מה לעשות, גנים...) ושלם עם עצמי יותר מתמיד.
אז אולי זאת טעות, ואולי זה כל כך לא נכון שאני אתחרט על כל מילה שכתובה וחרוצה בדף האינטרנטי המדהים הזה.
אבל גם אם כן, אני אדע, ואהיה בטוח, שכל מה שעשיתי היה אני ואני בלבד.
מחאה שקטה
זוהי מחאה כתובה,
היא איננה יכולה לזעוק,
היא איננה יכולה להכאיב פיסית,
להרביץ או להכות,
זוהי מחאה דוממת,
היא איננה יכולה לנוע,
היא איננה יכולה למנוע
דברים שעתידים לקרות ושיומם עוד לבטח יגיע.
מתוך חלקים מן השלם/שי דויזון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Home