יש לי המון מילים. יש לי המון רעיונות. 

מה זה, למשל, להיות שלם עם עצמך? מה לעזאזל זה אומר בכלל?

או נגיד, מה זה שקט מופתי? שקט הוא דוגמא בלתי מעורערת למופת? אז מוזיקה למשל לעולם לא תהיה מופתית?

ואם זה ככה, אז למה מתכוונים כשאומרים "זאת אחת מיצירות המופת של מוצארט" לדוגמא?

הלוואי והייתי יודע מה זה אומר, כי אם הייתי מכיר את ההגדרות האלה של השקט והקטגוריות שלו, אולי הייתי מצליח למצוא לעצמי איזה סוג של פיסה קטנה משל עצמי. אולי הייתי יכול לקום בוקר אחד ולשמוע רוגע. איך נשמע בכלל רוגע?

רוגע זה ציפורים מצייצות? או צרצרים שרים? או שזה הרעש של הכביש הראשי מתחת לחלון? או שזה בכלל שקט כל-כך חזק שאפשר לשמוע את רחש המים הזורמים בצינורות בדירה? ומה אם זה בכלל הרעש שלא עוזב אותי כבר חודשים וצועק לי באוזניים ומאיים לקרוע לי את עור התוף- הוא מחכה שאני פשוט אבחין בזה שהוא רוגע?

יש לי המון שמסתובב לי בתוך הגיבוב הוורוד-אפור הלח הזה שיש לי בתוך הגולגולת, ואני לא מצליח להינעל על מחשבה אחת כמו שצריך. 

אז אני לא כותב עכשיו.

אני רק מעביר את הזמן ומאמן את האצבעות לרגע האמת, שאולי יום אחד ייצטרכו לקרוא להם להתייצב ולעבוד כמו פעם. 

קשה באימונים קל בקרב. 

בקיצור.

מחשבות.

שבת.

והלוואי, רק הלוואי שהיה לי קצת שקט מדי פעם.

מופתי או לא.