יש לי חומה ענקית במוח שלא מוכנה להתפרק ולחשוף אותי אל מה שמאחוריה. 

נו מילא. 

אני כבר לא מוכן להתאמץ לעבוד על זה. השריטות שלי על הלבנים והאצבעות המדממות כבר לא מרשימות אף אחד, גם לא את עצמי. 

אני רוצה לעבור מעל המכשול הזה אבל אני השקעתי כבר את כל האנרגיות שהייתי יכול להרשות לעצמי להשקיע, ואין לי כוח יותר. 

החומה הזאת רוצה להשאר שם? שתשאר. אני אחכה עד היום בו התחב שבין הלבנים יפריד אותן אחת מהשניה, רק קצת, מספיק כדי שאני אוכל לחבוט ולחבוט ולצאת מהצד השני מנצח. 

עד אז אני לא מתאמץ יותר.

למי איכפת אם אני מרגיש כאילו אני טובע. נחנק.

אני פשוט אתן למים לחדור לריאות שלי, להשתלט על כולי, אני אהיה חלק מהם, ואחיה כחלק מהזרם. 

לא מתאמץ יותר.