28.2.2011 11:33:09- אני פותח בקלפי הטארוט שלי, ויוצא הקלף הכי טוב שאני יכול רק לקוות לו.

נסיך החרבות- קלף נסיך החרבות מלמד כי לשואל ישנה יכולת לקבל החלטות מכריעות בעצמו.

28.2.2011 10:59:33- אני חולה.

יושב לי בבית מקשיב למוזיקה מדכאת, נזכר ברסיטל המדהים שהייתי בו אתמול ומתחיל לחשוב.

מה אני מתפקד בעולם בעולם הזה? סתם עוד דג בקלה או שפמנון?

אני חושב שאני אצטרך להסביר.

בעבר היה נהוג להעביר דגי בקלה חיים מאלסקה עד לסין בתוך אריזות גדולות באניות מסע.

עד שהאניות הגיעו לסין הדגים כבר היו חסרי טעם, מנוונים.

עד שלאדם אחד, צעיר היה רעיון לשים באותם מיכלי מים עם דגי הבקלה שפמנונים.

השילוב של הדגים האלה יצר סוג של תחרות, והמריץ את הדגים כל הדרך על לסין.

בזכות השפמנונים, הדגים שמרו על הטעם שלהם, על התנועה, על החיים.

ועכשיו, אחרי שהבנתם את המטאפורה ה"יצירתית" הזאת, איפה אני עומד?

מה אני עושה, איזה תפקיד יש לי?

אני מוותר ומחזיר את הזמן אחורה במחשבה.

28.2.2011 09:20:10 לערך- אני מתיישב מול המחשב שלי, פותח תיקייה אחר תיקייה ומתחיל לצפות בסרט שהורדתי.

Catfish.

צופה בבבועות מתנועעות על המסך ומתעלם מהסביבה שלי, מקשיב לקולות שזורמים דרך הרמקולים הניצבים מולי וחושב על כך שאני לא בבית ספר, ושאני צריך לעשות משהו מועיל באמת, כמו ללמוד למבחן במתמטיקה, או לנגן, או לישון.

ככל שהסרט מתפתח אני נשאב לתוכו יותר ויותר.

מתחבר, אם אפשר לקרוא לזה ככה, לצד השני של המצלמה, לאישה הקטנה שמסתתרת מאחורי המקלדת שלה, מאחורי מסכת שקרים והונאות כדי לחיות את החיים שהיא תמיד רצתה.

מעין משחק תפקידים מעוות מסביב לחיים של בחור אחד צעיר ומסכן. 

אני מרגיש שאני צריך להסביר.

הסרט סובב סביב צלם, שתמונה שלו התפרסמה בעיתון ומיד אחרי-כן קיבל דואר ממעריצה "בת 8" עם ציור של התמונה שצילם.

הוא החל להתכתב איתה, נפתח למשפחה שלה, הכיר את כולם ולבסוף גילה שכל המשפחה הייתה האמא לבדה.

האנשים היו אמיתיים, אבל האינטראקציה ביניהם לא, האמא זייפה את הכל, כולל יחסי אהבה מדומיינים בין ביתה בת ה-19, לצלם הנאיבי.

ואני שואל את עצמי למה היא עושה את כל זה? למה היא מתאמצת כל כך, מזייפת חיים שלמים של עצמה, של המשפחה שלה, של הבת שלה ושל חברים מזוייפים?

רק כדי לזכות בחמש דקות של אהבה דרך הודעות טקסט והתכתבויות?

רק כדי להרגיש כאילו יש לה מישהו שמחכה לה, לקיום שלה מחוץ לתא המשפחתי הקטן והמסכן שלה?

אני שומע את הסיפור על השפמנונים ועל הדגים ואני תוהה, מה זה קשור אליי?

28.2.2011 10:57:20- אני חושב על האישה המסכנה.

היא כל כך רצתה, נואשות לחיות את החיים שהיא חלמה לעצמה.

אמנית מתוסכלת?רקדנית בנפשה, אישה שהקריבה הכל, את חייה בכדי להקים תא משפחתי, "חיים נורמאליים" עם אדם אחד.

מחוייבת ל-2 בנים בעלי מגבלויות קשות, מחוייבת לטיפול אדוק ומסור, חיה בעולם שהיא לא באמת רוצה.

בטוחה במאה אחוז, שזה, רק זה מה שהיא ייחלה לו כל חייה.

מוצאת מפלט קטן בחיים המדומיינים שלה, בישויות הקטנות האינטרנטיות שנותנות ביטוי לצדדים שונים של האישיות שלה, של החלומות שלה שננטשו במהלך חייה.

ואני מבין, שלמרות שהיא נראית כל כך לא משמעותית, כל כך קטנה ואומללה מאחורי מסכת השקרים שלה, היא שפמנון.

היא השיגה משהו בחיים שהרבה מנסים ולא מצליחים.

היא מניעה חיים שלמים לפעול, להתפתח, לנוע ולא להתנוון.

ואני, אני רק מפחד להיות כמוהה.

28.2.2011 11:17:21-אני יושב מול המחשב שלי, בנחת למרות הידיעה שאני צריך לעשות עוד הרבה וכלום לא ייעשה מעצמו.

קורא את הפוסט שאני כותב ברגע זה וחושב מה בעצם הכוונה שלו.

אני מנסה להבין מה דורשת העבודה הזאת של הנעת חיים מבן-אדם.

תוהה אם להיות שפמנון הכוונה להיות כמוהה, כמו האישה המסכנה עם החיים העלובים באמצע מישיגן ארה"ב.

תוהה אם החיים בתור דג בקלה רגיל יכולים להיות מתוקים באמת, או חסרי סיפוק.

תוהה מה ייקרה לי, עם כל החלומות הגדולים שלי לעתיד, אם בסוף אני אמצא את עצמי משקר לאנשים אחרים מאחורי מסכות רבות כדי לקבל את הסיפוק שלי מהחיים שלא קיבלתי כשהחלומות שלי התנפצו אחד אחד.

ואז, אני מגיע למסקנה.

זה לא חשוב.

החלומות שלי שם, הם קיימים ואני מפתח אותם, ויש מי שמעריך אותי.

אני יודע, אני רוצה להניע את העולם הזה למקום טוב יותר.

לחינוך טוב יותר, מקיף יותר, אני רוצה לגדול להגשים את החלומות שלי בתחום המוזיקה, אני רוצה למלא כל צד באישיות הגדולה שלי (אם יורשה לי לאמר) בצורה הטובה ביותר, המקיפה ביותר.

אני רוצה למצוא את המקום שלי בעולם הזה בתור שפמנון, בתור מישהו שמניע את השאר.

אבל מצד שני, אני גם רוצה להיות דג בקלה, כזה אדם פשוט, שחי את החיים שלו, מונע על ידי אחרים ועושה את כל מה שהוא יכול בשביל עצמו.

אני חולה, זה מונע ממני ללכת היום להתנדב למען מטרה שחשובה לי מאוד.

אני אשתדל לצאת בכל זאת, אבל אני לא חושב שזה ייקרה.

מחר מבחן, שיעורי תיאוריה תולדות וקומפוזיציה, ואני לא יכול להפסיד את זה.

צריך להתכונן, צריך לנגן, צריך ללמוד.

צריך להמשיך עם החיים שלי בזרם, לא עוד הרבה זמן, כי בקרוב תהיה לי את האפשרות הזאת.

לקפוץ מעל זרם האנשים ההולכים לכיוון אחד ולתפוס לעצמי פינה קטנה בשמש, לנוח, לקחת את הזמן ולבחור לעצמי דרך משלי, עם סימונים חדשים ודברים חדשים לנסות.

אני אתן לחיים להחליט אם אני דג בקלה או שפמנון, אני לא אתעסק בזה עוד הרבה.

ובאשר לאישה הקטנה במישיגן?

בצורה מסויימת היא הגשימה את עצמה, גם אם רק לתשעה חודשים של משחק תפקידים מעוות, והיא קיבלה את המפלט שהייתה צריכה כדי להבין, שהחיים שלה חשובים משהו.

החיים מוזרים, מביאים אותך לסיטואציות שלא חשבת שתיקח חלק בהם.

אני חושב שאני אוהב את החיים האלה.

28.2.2011 11:33:09- אני פותח בקלפי הטארוט שלי, ויוצא הקלף הכי טוב שאני יכול רק לקוות לו.

נסיך החרבות- קלף נסיך החרבות מלמד כי לשואל ישנה יכולת לקבל החלטות מכריעות בעצמו.